Sulamith · 1810-01-01 · 1 Bd. 5 H. (1810) · p. Seite 291

91ב — 2. דפי קול יצ1ףקות העדרים — כי ניר!כ באחו? לפי נדודים סבירים — לבבות בם!שפחו? — פי Sy מךאדהיעימם — יהו׳ש עונג ונופש? — yS׳ נושב, להיטיב נפי׳ט — רוח צח על עפים? . 3. ליו נתן צור דעת — מקלל י?:ם לראות — בנו סיבו לטעת — עפנו עשה אות; — נתיב הסד* יום יום?והדש — וגם נעמיס ברכתו; — לבן רק לאהבתו — בר לבבנו?קדש ־ z. Ücbcrfttzung von: Der Herr ist Gott :c. 1. אדון כל, הנו לבדו נאדר, — עלזו׳ הסירים כיבודו; — 1S ההוד, אף 1S ההדר; —'אין עוד אהד בלעת; — אין 1S ערך אף אין iS דמות: — מקור האושר עין השליסות; — הקר פי-דולאי™. ־ י..־׳ 2. כאשר היה כן יהי לעד — יורעיו לא הוו — ד־• ד T T : — T *:»••« T עניו; — מי!פלס דרכו ולא נמעד — הכותר מהביט פניו? — תמול בואנו ילדי אמש — וטרם היות תבל לשמש —נבון נסאו על מכוניו. 3. נכה סביב ישית סתת — לא תשורתו כל עין; — שמיובא ייפדו‘יאות“'—"‘נגרו הפה כאין; -1 I - t ▼חיי V * T: **♦ז- I * T T ✓ ז־זודר מעולם.עד עולם — נסתר וסכל!צור נעלם; — פיעל כפיו יגל זוהרו.