Jeschurun · 1928-03-01 · Heft 3-4 (März 1928) · p. Seite 216

216 Eine Leuchte der Bibelexegese usw. kann. Diesen entspricht bei der Thora der einfache Wortsinn, die Absicht der Erzählungen sowie das heimlich Angedeutete34. Er warnt vor der Leugnung des natürlichen Wortsinnes, aber ebenso vor der Ablehnung des geheimen SinnesSfi. Ja, er sieht den grossen Vorzug der Thora anderen wissenschaftlichen und gesetzgeberischen Werken gegenüber, da letztere nur einen offenkundigen Sinn haben, und wenn sie etwas Geheimes besagen wollen, der natürliche Sinn unhaltbar sei. Nicht so bei der Thora (וזאת התורה אשר שם משה אינה כן, אבל החצוני טמנה הוא האמת״ וכמו שהיה, והנרמז הוא החכמה העליונה). Interessant ist seine Erklärung vom עץ הדעת. Er meint, dieser Baum hätte die Eigenschaft gehabt, den sexuellen Trieb zu wecken, daher das טוב ורע bei seinem Genüsse. Gut: in geringem Ausmass, schlecht: in Uebermass. Der Mensch war vor dem Genuss gewarnt, damit er nichs sein Gleichgewicht in diesen Dingen verliere und so der Sterblichkeit anheimfallen soll. ביום אכלך ist nicht zu verstehen am selben Tage, sondern von37 jenen Tage an, wird er dem Tode ausgeliefert sein. Sehr rationalistisch ist seine Erklärung der Geschichte von Eva und der Schlange. Er sucht zu beweisen, dass die Schlange niemals wirklich gesprochen habe, sondern, dass Eva beim Gemessen der Schlange von den Früchten des Baumes der Erkenntnis jene Betrachtungen aufgestellt hatte, derart als hätte die Schlange dies gesprochen. Er verweist dabei auf Hiob 12, 7: ״Frage das Getier, es wird dich lehren, die Vögel des Himmels werden es dir sagen״, sowie Hiob 12, 8: ״Sprich zur Erde und sie wird dich belehren und die Fische des Meeres werden es dir erzählen“. Ferner: Hiob 28,22, 3*) ,ובמו שלא טבל להכחיש באדם מציאות הלבוש ומציאות הגוץ* הנושא אותו כן לא נוכל להכחיש בתורה שלשת הענינים האלה הבנת המלות שהוא ה ל ב ו ש, וכוונת הספורים שהוא הגוץ* / והרמז הנסתר אשר בם שהוא במדרגת הנשמה. 35) לכן השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לשום ספק בדבר שיעידו פשטי הכתובים ואל תבעט בביאור דעת הנסתר אשר בהם ג״כ כי הוא בלי ספק פרי הלמוד ותכליתו ואת זה. לעומת זה עשה האלקים. s6) Vgl. Gen. 4, den Ausdruck: והאדם ידע את חוה אשתו. 87) In Gen. 2, 4 fuhrt Ab. aus: בי״ת בהבראם גם בי״ת ביום עשות הם אצלי מקום מ ן כמל והנותר בבשר ובלחם (ויקרא ח׳ ל״ב) לכו לחמי בלחמי (משלי ט׳ ה׳) וזולתם הרבה שזכרו המדקדקים. Ygl. dazu ספר הרקמה von Abulwalided. Goldberg, S. 81.