Jeschurun · 1928-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1928) · p. Seite 30

30 Eine Leuchte der Bibelexegese usw erscheinen. Zu Jes. 42, 1 bringt Abarbanel die Ansichten Saadja’s und ibn Esra’s in Bezug auf עבדי אתמך בו; wer darunter zu rerstehen sei. Fügt aber dann hinzu ונראה שבל אלה החכמים הוכו גסנח־ים ולא ראו שהכתובים האלה כולם אי אפשר לפרשם כס* הסברה הישרה כי אס על מלך ישראל מבית דוד וענינו... Zu Jes. 6,2: והרב ח חנוך דל כמראות אלקים אשר לו אמר להאיר נר דלוק כדי שיאץץ מהשכי השכל... והשתדל להסכים דעת התלמודיים עם דברי הרב ולפי דעתי בחשך בא ובחשך ילך כי הוא לא יצא כדברים מן הספק ולא אמר בזה דבי־ ראוי לשים עליו לב. Hab. 3, 2: ודברי רש״י הם דרך דרש ודברי הראב״ע הם דרך חלום אולי שראה בחלומו זה 18 כי ראיות שהביא אינן הכרחיות בפשט הכתובים. Zu I Kn. 15, 6 führt er Josephus an und bemerkt dazu: Er (Josephus) hatte die Absicht, den Römern Dinge nach ihrem Geschmacke zu bieten. Fand er etwas Grosses und Fremdartiges, daran zu glauben ihnen schwerfallen würde, so bestrebte er sich, um jene zu beruhigen, nach eigenen Einfällen zu schreiben und stand nicht an, von den Worten der Verse abzukommen, was in meinen Augen ein schweres Vergehen, Irrsinn und Herzensver wirrrug bedeutet 19. Von glühender Liebe zur jüdischen Religion und der jüdischen Ueberlieferung beseelt, schmerzt es ihm, wenn er wahrnimmt, dass jüdische Denker dem einfachen Sinn von Aussprüchen oder Er- Zahlungen der heiligen Schrift widersprechen. Da wendet er sich auch gegen die Koryphäen der Rationalistenschule, gegen Ibn Esra, Levi ben Gerson, den frommen Chisdai Orescäs und vor allem gegen den von ihm sonst so hoch verehrten Maimonides 20. Er gerät dann in heilige Erregung und warnt vor den Ansichten jener Grossen und sucht sie als irrig zu erweisen. Von besonderer Schärfe sind 18) Vgl. auch Zach. 3, 3 ... אך אמנה הראב״ע גם הוא הבל יפצה פיהו בזה ורש׳יי פירש . . . ואינו נכון בפירוש הכתוב; Zach. 5, 7 וכבר השב הר״ד קמתי לתת הסבה בזה ... והוץ מכבוד תורתו אין הדבר כן . . .; Jer. 9,22 הרב המורה פירש הפסוקים האלה ואופן פירושו אינו מפכים ל ע נין הפרשה וקשורה... u. a. m. 19) Wörtlich: והי תה כוונתו לבאר לרומיים דברים מתישבים על לבס; וכאשר מצא דבר גדול וזר; יקשה בעיניהם האמנתה התאמץ לכתוב לשכך את אזנם; כפי פה שעולה על לבו ולא היבש לנטות מדברי הכתובים/ והוא בעיני ערן פלילי ושגעון ותמהון לבב .... 20) Vgl. z. B. Dt. 5,6: ואני בעייני בספר המורה בפרק ההוא השיבותי דברים נכוחים לכל הראיות שעשה הרב שמה על זה ושאין בהם ולא באחד מהם הכרה לסיוע דעתו; ferner Gn. 2,4: ומה ישיב הרב (הרמב״ם) כשיתן הדין לפני דברנו של עולם; מי התיר לו לעשות צורה בקצת מעשי בראשית...; Gn. 18,20; הראב״ע והרלב״ג כשהוכרחו לקבל פשוטי התורה ומצד ׳אהר להפום טענות הפלוכפים חשבו להעמיד ע״ז חזון ונכשלו.. . ולכן כתב הדאב׳־ע . . . ולפי שכסתה כלימה פניו לבאר דעתו עש»ו סוד ובא רעהו וחקרו הרלב״ג שביאר לכל אדם . . . אבל רבי הסדאי השיב עליו דברים נכוחים . . . ונבהלתי מראות הרב החסיד הזה בורה מהשרף באש כפירת המפרשים ונופל באחרונה . . ..