Jeschurun · 1928-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1928) · p. Seite 26

26 Eine Leuchte der Bibelexegese usw. z. B. (Jes. 66, 3) זהרב ח אביהם אכן עזרא פירש ... ראיין סגנון הפרשה 12.. . סובלו Nicht destoweniger gibt Abarbanel aber unbewusst, und auch ölt Erklärungen, die sich dem פשט nicht lugen. Dass dies geschieht, ist bei der Schwierigkeit der zu behandelnden Materie kaum zu vermeiden. Im Gegensatz zu den Klassikern der arabischen Schule, deren Exegese mehr philologisch-etymologischen Charakter trägt, legt Abarbanel mehr des Schwergewicht auf die Erfassung des Zusammen« hangs in den geschichtlichen Darstellungen und den prophetischen Reden. Seine Weit- und Menschenkenntnis befähigten ihn in hohem Grade, den historischen Gängen des Altertums mit staatsmännischem Blicke nachzugehen und ein tieferes Verständnis jener geschieht« liehen Epochen und Episoden zu erschliessen, die weltabgeschiedene Forscher nicht so zu ergründen vermochten. Dies hat zur Folge» dass seine Ausführungen zu den historischen Teilen der heiligen Schriften vielleicht das Beste seiner Leistungen darstellen. Vgl. z. B. seine wunderbare Erklärung zu II. Sm. 24. betreffs der von König David vorgenommenen Volkszählung und deren Folgen. David sündigt — und das Volk wird mit einer Seuche bestraft?! Doch das Volk hatte sich schwer vergangen, indem es sich dem Empörer Schewa Sohn Bichris angeschlossen. Damit sündigte es gegen Gott und seinen Gesalbten, und es sollte daher gelegentlich einer Handlung Davids, gleichsam durch ihn, bestraft werden. Wörtlich: שהיה חטא ישראל ופשעש במה שנמשכו אחרי שבע בן בברי .... ובזה היו ישראל רעים וחטאים לה׳ מאד במרדם בדוד ובהדגשם על ה" ועל משיהו והכתוב אמר בל איש אשר יכד־ה את פיך ימות. ואין ספק שהיה החטא הזה גדול מהמשכם אחרי אבשלום שהוא היה בן דוד וכפי הדין הוא להיותו גדול באחיו ולו משפט הבכורה ואליו המלונה יאתה, ולא היו ישראל א״ב בקשר אמיץ ולא היו מורדים כ״ב בבית דור להמשכם אחרי אבשלום, אבל בענין שבע בן בכדי שנמשכו אחריו ונטו למרוד ברוד מלבם, היה הקשר אמיץ והמרד עצום מאד והיו מחויבי מיתה, ומפני זה אמר ויוסף אף ה־ לחרות בישראל, והתוספת היא ממה שבנר זכר שהענישם על דבר אבשלום ומרדו שעוד הענישם ע״ד שבע בן בכרי . . . זיסת את דוד יען וביען חטאו ננד דוד במרדם במלכותו היה ראוי כפי שירת הדין ואין דעתי נוהה עם אחד מהפרושים האלה להיותם בלתי :9 ,48 .12) Vgl. auch Jer .מתיישבים על הלשון