Jeschurun · 1928-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1928) · p. Seite 23

Eine Leuchte der Bibelexegese usw. 23 zu zitieren, ihre Unzulänglichkeit zu zeigen und erst dann seine eigene Ansicht vorzutragen, Ueberall ist sein Streben nach Unabhängigkeit zu merken5. Die meisten Erklärungen, besonders der Religionsphilosophen, befriedigen ihn nicht und er sucht eine eigene Lösung. In aller Offenheit teilt er uns mit, dass die Mängel der früheren Kommentare, Raschis und Ibn Esra’s an der Spitze, es waren, die ihn veranlasst, seinen umfangreichen Kommentar zu schreiben. Dieser solle nach allen Richtungen hin erschöpfend sein. Dem auch von ihm sonst sehr verehrten und dauernd zitierten Raschi hält er vor, dass er sich meistens mit den Erklärungen der Talmudweisen, und dem feinfühligen Ihn Esra, dass er bei den Prophetenbüchern sich mit grammatisch-philologischen Bemerkungen und oberflächlicher Erklärung begnügte, während die anderen Exegeten bald den einfachen, bald den homiletischen Deutungen folgten6. Sein Kommentar sollte so vollkommen (כשלמות גדולה) wie möglich sein, die mannigfachen Probleme sollten darin nach allen Seiten hin erörtert und beleuchtet werden. Ihn störte die Genügsamkeit mancher Exegeten, die sich um die Zweifel anderer wenig oder gar nicht kümmern7, so war er bestrebt, auch diesem Uebel abzuhelfen. Mit welchem Erfolg, mag dahingestellt bleiben. Wer einmal einen Kommentar Abarbanel’s in der Hand hatte, 5) Doch gesteht er zuweilen, dass es ihm doch nicht gelungen sei, eine befriedigende Erklärung gewisser Stellen zu geben; vgl. z. B. Sach. 11,4: את חטאי אני מזכיר שלא נסתתמו טענותי ולא קצר דעתי בשום נבראה מהנבואות אשר פירשתי בכתבי הקודש במו שלא מצאתי ידי בפירוש הפרשה הזאת שדבריה עמוקים מאד מבלי פתרון. 6) Er schreibt in der Einleitung zu den ersten Prophetn wie folgt: . . . רע ומר עלי המעשה שהרב הגדול רש״י ז״ל נסתפק בפירושיו לספרי הקודש ברוב הענינים עם מה שדרשו חז״ל; והחכם ראב״ע עם דקדוק המלות ושטחיות הפשט; ועם זה היו ספריו בפירוש יותר קצרים מהפסוק עצמו; ואחרים בפיהם ירצו סלה פעם על צד הדרש ופעם בפי שמחיות הפשט וננלהו; ובדקדוק הלשון עברו על הספרים כעברם על ספר מדברי הימים Vgl. ושיר מן השירים בקצור גדול; יורה באמת על קוצר ההשגה באמתת הפסוקים .... auch seine Ausführungen in der Vorrede zum Kommentar zu Deut. הרמב״ן השיב על דברי רש״י ואמר שהם דברי הגדה ודעת :4,4 .7) Vgl. I Sm אבל לא השיב על ... ולא העיר גם לספיקות אחרות . . . ובן עשו שאר החכמים המחזיקים בדעוח כאלה, שלא שיערו בספקות הכת המתנגדת ולא השיבו עליהם ונפתפקו בהגדת דעותיה