Jeschurun · 1927-11-01 · Heft 11-12 (November 1927) · p. Seite 621

Die Nachahmung Gottes usw. 621 das Wort .אלד, das sich dreimal vorfindot: Dt1,1 .־, Ps. 50,21 und Ex. 32, 4. Ihr habt das Kalb verfertigt, und ich habe dennoch geschwiegen. Warum? weil Moses für euch gebetet hatte und sagte: Vergib doch die Sünde etc. Soweit ist alles klar! Was bedeutet nun der Hinweis auf die Aehnlichkeit zwischen Schöpfer und Geschöpf, Pflanze und dem, der sie pflanzt! Sahen wir nicht, dass die Propheten gepriesen werden, weil sie diese Kunst so herrlich verstehen? Der Psalmist. wie der Agadist warnen aber vor diesem zuweitgehendem Vergleiche. Gott verzeiht und vergisst die Sünde. Er ist vergesslich, wie ein Mensch? Nein, sagt der Prediger: Bei gegebener Gelegenheit werde ich dich zurechtweisen und dir die Sünde, dein Vergeben vorführen. Im selben Sinne gebraucht R. Levi diesen Satz. Er verbindet homiletisch Gen. 5,1 mit Jesaja 29,15. Voraus geht das Gleichnis von einem Baumeister, der später städischer Steuereinnehmer wird, vor dem die törichten Stadtbewohner ihr Vermögen und sich selbst verbergen7. Wie im vorigen Satze die Vergesslichkeit Gottes, so wird hier die Vorstellung gerügt, dass Gott nicht allwissend wäre. Es ist wohl möglich, dass diese Lehrer die antropomorphistische Deutung der Schrift für /הנטיעה לנוטעה אוכיחך ואערכה לעיניך; שני אמוראים חד אמר אעורר כל לעיניך וחד אמר אסדר כל לעיניך. Statt שעשו ישראל שעשו ist wohl שעשיתם zu lesen. Die Worte סלח נא bedürfen keiner Korrektur, denn der Agadist dachte an Num. 14,19. Die Predigt besteht aus drei Teüen: a) אלה עשית והחרשתי, die Sünde des Volkes beim goldenen Kalb; b) דמית היות אהיה כמגך, Gott sei wie ein Mensch; und c) אוכיחך ואערכה die Bedeutung von ערך. Der Schwerpunkt der Predigt liegt im zweiten Teile der Homilie; der im Texte erklärt wird. 7) Gen. y. 24,1, so ed. Theodor p 229, edd. haben R. Hosh&ja, Midr. Psalmen B. 14,1 p. 311, Tauch. IV p. 80 Num. r. 9,1, Jalkut ShimeonL G. R. liest: כך הוי המעמיקים וגו׳ הפככם אם כחומר היוצר יחשב מדמים צורה ליוצרה נטיעה לנוטעה כי יאמר מעשה לעושהו לא עשני הלא עוד מעם מזעיר ושב לבנון לכרמל לבית מלנות והכרמל ליער יחשב לחורשין דבני נש, ושמעו ביום ההוא החרשיש דברי ספר; ספר תולדות שלאדם זה ספר תולדות אדם. M. P8. 1. ד״א חוקר לב; הרשעים אמרו בלבם אנו חורשין בלבנו כביכול אין הקב״ה יודע מה בלבנו, א״ל הקב״ה ממגי אתם מטמינים והלא כתוב הוי המעמיקים מה׳ לסתור עצה והנה וכר אתם סבורים שאני כמותכם שאתם מדמים הצורה ליוצרה נטיעה לנוטעה, הפככם וכר.