Jeschurun · 1927-03-01 · Heft 3-4 (März 1927) · p. Seite 177

R. David Kohen usw. 177 halten. Der Sachverhalt ist folgender: In Avlona (Albanien) starb eine Frau am Vorabend des Sabbat und die Waschungen wurden am Sabbat mit Wasser, das noch Freitag gewärmt worden war, vorgenommen. Der Rabbiner, David aus Mantua b. Jehuda war so erregt, dass er in öffentlicher Predigt dieses Vorgehen rügte. David wird als Chacham der Gemeinde bezeichnet. Das Responsum spricht von ihm als נביא רבא בוצינא דנהורא אשר נודע בשעתם שמו יידו בכל במקרא במשנה בגמר׳. Sein Vater wird הגאון החסיד ריש מתיבתא וריש נלוותא genannt. Der Schreiber kennt den Chacham von Avlona nur von Hörensagen, aber nicht persönlich. Der Prediger war umsomehr verpflichtet das Vorgehen zu rügen, als man in seinem Namen das Gerücht verbreitet hatte, dass diese Handlungsweise religiös-gesetzlich erlaubt sei. Während der Predigt erhob sich ein Mann, unterbrach den Redner und lästerte ihn und seine Gelehrsamkeit. Der Rabbiner verhängte mit Einwilligung der Gemeinde über diesen den Bann. Der Gebannte wollte aber dieses Vorgehen nicht anerkennen und wurde hierin von einer Anzahl seiner Gesinnungsgenossen unterstützt. Der Gebannte hiess Abraham aus קולייאר. Unser Responsum beweist die Richtigkeit des Gesetzes nach Auslegung des Ortsrabbiners. Wir wollen und können hier in die ״weitschweifigen‘* halacbischen Auseinandersetzungen nicht eingehen, sondern nur die Stellen besprechen, die uns von dem Erziehungswesen und den Gelehrtenverhältnis3en ein klares, wenn auch recht düsteres Bild geben. Abschnitt 4 schliesst ואם כן די לנובקולא שהקילו הם ולא נוסף גם אנו עליה ולהקל גס ברחיצה אלא אם כן היה מטונף מטיט וצואה עד שהיה מאוס בעיני רואיו ולא היתד, להם תקנה אחרת ולפי זה ניחא שפיר טפי האי דקאמ' במתני׳1) ובלבד שלא יזיזו בו אבר מלת׳ דפסיקא ולא המשנה לבדה אלא כל הפוסקים נם כן ואף על דברי אלה הם כיהודה ועוד לקרא כתבתי זה דמהאי טעמא אמע׳ שראוי לנעור אם יש מי שהתיר בזה ואמינא דשרי ליה מריה דהאלהים לבי מגמגם עליו דבר עונש הוא אם התיר אפילו בלא בכר או תינוק אלא אם יתן טעם לדבריו ולומר במה טעה כאשר אבאר לפנים בעזרת האל ואפילו בבעל הטורים ז״ל שהתנוקות של בית רבןדשיןבו לא עיין3) במה שבת׳ ובלבד שלא יזיזו בו אבר וכתבתי זה מפני הרעה אשר 1)" M Sabbath. XXIII. 5. ג) vgl. Resp. des R. Jehuda Minz 27 B. ויש מהרבנים שאינם רחיים לקרות במור א״ח ונותנין טעם שבעלי בתים לומדים אותן.