Jeschurun · 1927-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1927) · p. Seite 78

78 Nordfranzösische Klassiker usw. Schriften der einfachen Exegese darstellen. Wie nötig sie waren, besagt nns eine Stelle im Talmud 12 שלא ירבו מחלוקות בישראל; und lehrt uns das Beispiel der Septuaginta und die allegorische Exegese Philos. Ihnen folgten die bereits erwähnten Arbeiten der Tanaim und Amoraim, der Saboräer und der ersten Gaonen, die aber kein geschlossenes System der Bibelexegese alsSelbtzweck dars'ellten. Vom Abschlüsse des Talmuds bis zum 10. Jahrh., also in einem Zeitraum von mehr als 400 Jahren, ist auf diesem Gebiete ein gewisser Stillstand zu konstatieren. Wir wissen aus dieser Zeit nur sehr wenig, und das Wenige das auf uns gekommen, ist sehr fragmentarisch. Es ist jene Literatur der Responsen der Gaonen, aus der babylonischen Diaspora, die Gutachten und Ent- Scheidungen halachischer Natur enthalten. Eine Ausnahme bilden die ־.שאלתות דר״ אחאי גאון In Palästina hingegen, wo die Juden dem Drucke der Römer und Byzantiner fast erlagen, pflegte man die מדרשי אגדה, die eifrig gesammelt und geordnet wurden, und suchte in ihnen Trost und Stärkung18. Um die Mitte des 8. Jahrhunderts entstand eine midrasch feindliche Bewegung, die für das überlieferte Judentum eine grosse Gefahr bedeutete. Es war die Bewegung der Karäer, die jede Auslegung der Midraschim verwarfen, die die Viel sinnigkeit der Schrift gänzlich leugneten, und dem natürlichen Schriftsinn die alleinige Berechtigung zuerkannten u. Rabbi Zwi Hirsch Chajes: אונקלוס רודף בכל עת אחרי הפשט — זולת באמונות אמתות והלכות מקובלות ... ויונתן על הנביאים תרגם בדרשות בכל זה לא הרחיק הרבה מן הפשט ... והפשט עיקר אצלו. WJ Jawitz, תולדות ישראל Bd. III, S. 185 und מוצא דבר S. 2S1. 12) Meg. 3 a. ") Vgl. Midr. rab. Hoh. L. 2, 5: עכשו שאין הפרוטה מצויה וביותר שהן חולין מן השעבוד אין מבקשין לשמוע אלא דברי ברכות ונחמות. Vgl. ferner W. Jawetz תולדות ישראל Bd. IX, S. 116: . . . בארץ ישראל ובקהלות ממלכת רומי ובזנתי, אשר נחשבו לה לבנות; מושלי הארצות ההן מררו את חיי אבותינו וישיבו אותם עד דכא. וגם אחרי אשר רווח בארץ ישראל בהסוב הארץ לידי מושלי ערב; לא סר עוד שבט הנוגש מעל בני ישראל יושבי ארצות רומי ובזנתי. על כן לא קמה בקהל העם רוח לשמוע מפי חכם "דברי משנה הלכה ותלמוד"; ויצמאו להשיב נפשם העיפה! מקוצר רוח ומעוני ב״דבר ברכות ונחמות". בגלל דבר זה שמו שארית חכמי ארץ ישראל את לבם, לאצור את כל גנזי האגדה. אשר הטיפו חכטי התורה לעמם מדור דור; בספרים אשר קראו להם מדרש אגדה .. . ואת דלתות האוצר הזה, הציבו חכמי ישראל במאות הראשונית לאלף החמשי. 14) Vgl. Dr. Julius Fürst, Geschichte des Karäertums, S. 41 ff L. Löw Hamaphteach S. 15D, § 273.