Jeschurun · 1926-11-01 · Heft 11-12 (November 1926) · p. Seite 79

תשובות גאונים וראשונים 7» עט רוכל שהיית׳ חולה ואמרה תנתן כבינתי לנתי והוא בשנים עשר מנה ומתך! וקיימו חכמי׳ את דבריה והלכה יי כאותו מעשה ואט׳« רבא אמי רב נהק מתנת שכיב מרע מדרבג׳ גזירה בעלם׳ היא שמא תטרף דעתו עליו והני מילי מתני כמאן דאט׳ תנתן או תט או יטול אבל ליתן [97 v] אפוטרופו׳ לאחר מית׳ מדעת עצמו אין כאן לשון מחנה ולא לשון ירושה ויצאו ־הנכסי׳ מרשות האב ונכנסו לרשות הבן משעת מיתת האב ועו׳ מהא מתני׳ נטי גמרינן דאין רשות לשכיב מרע לאחר מיח׳ בנכסי׳ ולא לשלוחו דתנןטז מי שטת ונמצא׳ דייתקי קשורהיי ■על ירכו הרי זו איג׳ כלום אלא כיח" דמית ליה פקעא ליה רשותיה ואם זוכה בה לאחד מן היורשין ובן שאינו ק היורשין דבריו-קיימי׳ שהרי זכה בה המקבל מחיי שכיב מרע והאי מעשה דאפוטרופד דמי לדייתקי דאע״ג דאט׳ תהא עשייתך כעשייתי למעט ולרבות כגון דלא פירש מחיים יתן כך וכך אין בחילוק אפוטרופוס כאם כשם שאין בדייתקי כלום אע״ג ששניהם מודי׳ דשכיב מרע מסכים בהן שכיון שמת פקעה רשותו ובטלה שליחותו דאיתמ׳יט מתנת שכיב מרע שכתוב בה וקנין בי׳ רב משמיה דרב אמרי ארכניה אתרי ריכשי ושמואל אם׳ לא ידענ׳ מאי אדון בה שמא לא גמר להקנותו אלא נשמר ואין שמר לאחר מית׳ ואי סב׳ לא פקעה רשותו ולא בטלה שליחותו אטאי אין שטר לאחר מית׳. ועו׳ מהאי” דשלח ר׳ אלעזר לנולד, משום רבינו שכיב מרע שאם׳ כתבו ותנו מנה לפלוני ומת אין כותבי׳ ונותני׳ שמא לא נמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מית׳ ואפי׳ למ״ד כותבי׳ ומתני׳ הת׳ במיפה את כהו הא לא מייפה את כחו אין כותבי׳ ונותני׳ שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מית׳ ואפי׳ למ״ד שלא אמ׳ אפוטרופו׳ לאחר טית׳ הכא דלא אט׳ אפוטרופו׳ תן כך וכך בודאי לא גמר להקנותו אלא לאחר מית׳ אחר שחילק אפוטרופוס הנכסי׳ לדעת עצמו לא כ״ש-שכן אין במעשה אפוטרופו׳ כלום שעושה לאחר מית׳ ומדוקיא דהא מתני׳ נמי אין מעשה דלאחר מית׳ כלום דחנןכ הנותןבא כל נכסיו לבנו לאחר מותו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מית׳ ר׳ [יוסי]“ אומי אין צריך ואט׳« היינו טעט׳ דר׳ יוסי זמנו של שטר מוכיח עליו הא לא אם׳ זמנו של שטר מוכיח עליו לא קט כיח דמית אינו יטל להקנות כלום ונופלת ירושה לפני ודורשי׳ וממעשה דר׳ אבא נטי איכי למילף דקאט׳ ליהני אי כתב נטי התקבלתי ולא כלום מדאת׳ שכיב ר׳ אבא ונפל׳ [זוזי]™ קמי יחמי והתקבלתי דר׳ אכא ולא כלום ועו׳ סברא הוא דכיק דאית לר׳ אבא«“ גברא פקעאליה בדוכתיה(?) למתן לה שאר כסות ועונה הכי נמי דקאט׳ ברשותיה לאחר דמיה ולא משתריא יד) וכן פסקו הרמב״׳ם הלב׳ זכייה ומתנה פ״ה הל׳ ב׳ וש״ע ח״מ סי׳ ר״ב סעי׳ א׳. טו) ב״ב קמ״ז ע״ב. טז) ב״ב ח׳ ר. יז) בב״י בטעות »כתובה". יה) קל״ה ע״ב. יט) ב״ב קנ״ב ע״א. כ) ב״ב ח׳ ד. כא) לפנינו חם׳ תיבה זו. כב) המוקף חס׳ בב״י. בג) ב״ב קל״י ע״א. כד) ב״ק ק״ד ע״ב.. כה) הוספה ע-פ גרסת הש״ם. אכה) חס׳ כאן הרבו-