Jeschurun · 1926-11-01 · Heft 11-12 (November 1926) · p. Seite 82

82 תשובות גאונים וראשונים סב דפירש מפני הנשר שלא ילכלך טועהיב והאיג דאמריני באותה משנהיי העושה ׳סוכתו בתוך הבית כאילו עשאה בתוך ביתו ופריך בנט׳ [א]דתנ־ כאילו עשאה בתוך ביתו ליתד פסולה ומוקי לה היכא [דצילת׳]טי מרובה מחמת׳ דומי' דבית פסולה אלא סבך פסול גמור שצילת׳ מרובה מחמתו לא מהד הבטה לבסל׳ דוק׳ היכא דעשה סוכתו תחת הא* *לן דסכך פסול קרע׳ אבל היכא דסבך כשר קדים לא מהד סכך פסול לפסליה.*) מעות לוזקון• (ביצה ג׳ ע״ב ומגלה ב״ז ע״א.)?8. קליין. אחרי הופעת מאמרי בשם הנ״ל (ישרק ז׳ עמוד י״ז —כ) כתבו שני ת׳־ח על עדן הברייתא בביצה נ׳ ע־׳ב: שלא לסמוך בביצה שנולדה בשבת או ביו״ט כרעי המטה. הראשק הד״ר מר מורש ט י ין (העולם תרפ״ו גליון ל״ה (צד 670 והלאה), והשד מר א. ש. הרשברנ(שם גליק מ״ז צד 890), מובן שאין טונתי להיות ח״ו עומד על דעתי ושלא להודות על האמת. לפני עומדת אך ורק האמת ותכליתי הבנת דברי חדל, ואם אתנגד לדברי החוקרים הנזכרים, אין האשם תלד בי, כי אם בדבריהם הם, שבהשערות יסודם, כאשר נראה מיד. עיקר דברי הד׳יר מרמורשטיין "כי דבר ברור הוא שהשתמשו בביצה באמונה הפרימיטיבית של הקדמונים. על כן יש לפרש את הברייתא שפיר: אין נוטלים את הביצה שנולדה בשבת וביו״ט לא לכסות את הכלי ולא לסמוך בה ברזל המטה להגן מפני המזיקין... אולם חששו משום איסור מוקצה... ואם תשבר הביצה? אולי סברו: ומה בכך? תשבי גם זה מועיל לסגולה, או אולי סמכו באופן שלא נשברה״. — אמנם כל מי שיש לו עינים, רואה, שהעיקר פה לפרש את הבטוי: "לסמוך בה כרעי המטה" ודוקא את הבטוי הזה לא פירש החוקר הנ״ל, כי מה שהוא מביא ממקימות אחרים בנוגע ל״כרעי המטה״ בעדן כשוף, — אמת שמצאנו שקשרו ברזל בכרעי המטה או שכתבו את השם על ברעי הממה ושקשרו את קרבן הפתח לכרעי המטות (אם היה זה באמת לשום כשוף?1), יב) בהנדפס יש כאן הוספה: "דמ״ש לכלוך- או שלא תכבה נרו לנאותה או מכולו הואיל ואינו מופלג בפסול סוכה תחת סוכה". ברור שלשון זה אינו מר, תם. יג) השאר אינו בדפוס. יד) בדפוסינו הוא משנה ג׳. מו) במקום ,/דצילת"׳ יש בכ״י נקודות. *) אחר גמר מאמר זה בכתב קבלתי מהרב ש. אסף הערות חשובות לתשובות שנדפסו •על ידי בחוברת הקודמת. לצערי אי אפשר לי להדפיסן כאן. אבל בדעתי להביאן בתוצאה מיוחדת של התשובות הנ״ל שאגי עתיד להוציא בקרוב אי״ה. 1) פסקתא דר״כ נ״ה סוף ע״א: ״א״ר יוחנן... מלמד שהיו קשורים לכרעי מטותיהם של ישראל מבעשור והיו המצריים נכנסין ורואין אותם ונפשם פורחת מעליהם". מי מביא