Jeschurun · 1926-11-01 · Heft 11-12 (November 1926) · p. Seite 85

פד. מעות לתקון 85 אמנם דבר חדש מצאתי בדברי הרב הטאירי לברייתא זו בפירושו למגלה (דפוס פראג תק״ע כ״מ ע״א): "מכר ס״ת או ביתו אינו רואה סימן ברכה לעולם", ובכן מצא הוא בכ״י במקום בתו — ניתז, וכן ראה שגם הרמב״ם מצא ק, כי הרי הפסק שלו מתנגד לנוסחה הנהוגה. אמנם, האם יש אסור במכירת הבית? — הן, יש ויש. המשגה אומרת (ע״ז א׳ ח׳): "אין משכירין להן [לגוים] בתים בארץ ישראל... ובסוריא משכירין להם בתים... ובחוצה לארץ מוברק בתים... דברי ר׳ מאיר ן ר׳ יוסי אומר אף בארץ ישראל משכירק להם בתים ובסוריא מוברק בתים״... הרי לפנינו שאף ר׳ יוסי לא התיר אלא להשכיר בית לנכרי בא״י, אבל לא למכור ולפי דעת ר״מ המכירה לגוי טבל וכל אסור. «ה בענק הגוים. אבל במכירה ליהודי אף שאין אסור ברור בדבר, ם״מ פגם גדול מצאו גם מה למכור את נחלות אבות אפילו לבךברית, הרי הפסוק מעיד (ויקרא כ״ה כ״ה): כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו — ובצדק דרשו בת״ב: "הא אינו מוכר אלא אם כן העני"; אבל אס החיים כסדרם אז "אין אדם רשאי למטר את שדהו ולהניח באפונדתו וליקח לו בהמה וליקח לו כלים וליקח לו בית"(ת״ב שם). חכמינו ז״ל ראו בעינים פקוחות את האסק הלאומי שיש במסחר, שמכיון שהיהודי בעל האחוזה הקמנה מתחיל להחליף את שדהו ואח מתו במטלטלים או לעשות מסחר אחר בכסף, הרי הוא נעקר מן הקרקע, מאדמת ארץ ישראל, ע״ב דברו על לב בני דורם להתחזק באחתתם(כמו שדבר ועשה נמת חלילה לי מה׳ מחתי את נחלת אבתי לך מלבים א׳ כ״א ג׳). ואם ר׳ מאיר ור׳ יוסי העמידו את דבריהם על הדין בנוגע למכירת שדות ובתים לנכרים, הנה בא בן דורם רשב״ג והחמיר עוד בדבר, או יותר נכון הדגיש את הצד המוסרי בדבר מכר־ הבית (אולי אף ליהודי) שאפילו אין לו מד. לאבל ומכר את ביתו אינו רואה סימן ברכה לעולם. בל זה, אם נוסחתו של הרב המאירי נטנה — וכפי מה שהעלינו מתוך הדמב״ם נטנה היא —; בבל זאת אינני רוצה לקבע מסמרות בדבר, והייחי מחזיק »בה למי שיטל לברור את הדבר על יסוד ספרים עתיקים ובתביייד, שאי־אפשר לי להשיגם לפי שעה. פירורים זעיר שם זעיר שם משלחן גבוה לקטם יחזקאל בג־עט. יג. במועדו אפלו בשבת בחולק י״א. בד״ה אבל בתט התוספות מקשק אטאי לא יליף מכל קימות רדהו שבת ולא חיישינן שמא ימצא קרק טרפד, ונמצא שחלל שבת ונראה לי דאק יטל להוכיח משם דאיבא למי»־ דמספק נמי אמר רחמנא דלדחי שבת מפני