Jeschurun · 1926-11-01 · Heft 11-12 (November 1926) · p. Seite 86

86 סידורים פו קרבן כפו שבפקוח נפש אמרינן בסוף פרק קמא דכתובות (ט״וז) דלא הלכו בו אחר הרוב. לולי דבריהם הייתי אומר שאין להוכיח מקרבנית הדוחין את השבת דאזלינן בתר רובא דהא תנן בשבת פ״י מ״ה המוציא ככר לרשות הרבים חייב הוציאוהו שנים פטורין וכללא הוא שנים שעשו בשבת מלאכה שאחד יבול לעשותה לבדו פטורים כמו שכתב רמב״ם בהל׳ שבת פ״א הט״ו ואע״ג דאסירא מיהו איבא אין אסורו אלא מדברי סופרים כמו שהקדים רבנו שם בהל׳ ג׳ אבל מדין תורה מותר לכתחלה. ותניא נפי כחולק דף כ״ט סע״ב תזבחהו שלא יהו שנים שוחטים זבח אחד ואתמר עלה אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן זו דברי רבי אלעזר ברבי שמעון סתמתאה אבל חכמים אומרים שנים שוחטים זבח אחד והלכה כחכמים וא״כ לעולם אימא לך דלא אזלינן בתר רובא דליתא קמן וחיישינן שמא ימצא הקרבן מרפה ולפיכך בשבח שנים אוחזין בסכין ושוחטץ. וכי תימא אי הכי במועדו דכתב רחמנא לרבויי אפלו בשבת למה לי כיון שאינו פונע כלל במלאכת איסור ומדאצטריך קרא לקרבן חובה שלצבור שדוחה אח השבת על ברחך להתיר שחיטה והפשט ע״י יחיד אתי דאין חוששין שמא ימצא הקרבן טרפה ושמע מינה שהולכין אחר הרוב, לאו קושיא היא דאימא לך אנא קרא אחי למשרי הקטרת האימורים ע״י כהן אחד לאחר שבדקו הקרבן ונמצא כשר אבל שחיטה והפשט לעולם אין נעשים בשבת אלא ע״י שנים חוקא. והא דחניא במנחות דף ע״ב סע״א אמר רבי שמעון בא וראה כמח חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואברים כשרים כל הלילה ולא היה ממתין להן עד שתחשך ואחמר עלה שאני החם שהרי דחתה שחיטה את השבת דמשמע לכאורה דהקטרה בשחיטה תליא ואם אין השחיטה פוגעת באסור שבת אף הקטר חלבים ואברים אינו דוחה את השבת פשימא דהכי קאמר אי לאו שכבר נדחה שבח מפני השחיטה אע״ג• שהקטר האמורים דוחה אח השבח מן התורה וחביבה מצוד. בשעתה אעם״כ היו הכהנים מחמירים על עצמם להמתין עד צאת הכוכבים לבלתי עשות מלאכת עבודה בשבת שהרי כל הלילה כשר להקטרה. אבל בהא ליכא לספוקא שהתורה התירה הקטרת האמורים בשבת לחלוטין ובלי שום תנאי הקשור כשחיטה דאי לאו הכי משום שחביבה מצוד. בשעתה וכבר נדחה שבת מפני מלאכה אחת לא היו רשאין לחלל אותה במלאכה אחרת האסורה מן התורה לגמרי, ועוד הא אפלו מצוד, בשעתה אין כאן שאם לא י ניתנה שבת להדחות מפני הקטרה גופה כשהיא לעצמה אין שעתה אלא במוצאי שבת וזה ברור. אלא מאי אית לך למימר עבודת יום הכפורים תוכיח שבו אף השחיטה אינה כשרה אלא בכהן גדול לבדו ודלמא טרפה קא שחיט אלא לאו שמע מינה דאזלינן בחר רובא. בהא וודאי קושטא קאמרת אלא שאץ- להקשות מעתה אמאי לא ילפינן מעבודות יום הכפורים שהרי באמת ר׳ אחא בר יעקב יליף לה מהחם כמו. שהזכרנו לעיל (אות י״ב). וכעין זה כתבו התוספות עצמן להלן ׳בד״ה וכי תימא שאין לתמוה