Jeschurun · 1926-11-01 · Heft 11-12 (November 1926) · p. Seite 88

כהנא למימר מאחר שצותה התרה להמית את הרתח כל זמן שלא נודע בבירור שטרפד. הת מוטב לנוול את הנהרג כדי לבדקו שמא נוכל לעתים רחוקות שימצא הנהרג טרפד. להציל מתך כך את ההורג. לאם זו היתד. כוונת רב כהנא מאי האי דקאמר בחר הכי וניחוש שמא במקום סייף נקב הוד. מה בכך הואיל ועל דעחיה צותה התרה להמית הרוצח אף בלי בדיקת הנהרג היכא דאי אפשר למבדקיה. ועוד דעל כל פנים נבדקנו שמא לפעמים נמצאנו מרפה שלא במקום סייף ונוכל לפטור הרמה מן המיתה דגברא קטילא קמיל. ועוד רבי טרפון ורבי עקיבה שאמרו בסוף פ״ק דמכות אלו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם שהיו בודקים את העדים הראיתם ■ששלם הרג דלמא במקום סייף נקב הוד. וכי לא ידעו שצותה התרה להמית הרמה גלי בדיקה היכא דאי אפשר לבדוק את ההרוג. ואף גם זאת דברי רב כהנא אינם מובלים פירוש זה כלל דפשט לשונו משמע דהכי קאמר מדצותה התרה להמית הרתח מוכת דאולינן בתר רובא דאי לאו הכי דינו תלד באדר דרלמא טרפה הת זאפלו תימא שבודקין את הנרצח ולא חיישיק לניוול המת אכתי ניחוש שמא כמקום מייף נקב הוה. ואי לאו דמסתפינא לשלוח יד במעשה אצבעותיו של רש״י ד׳ל ולהטיל מום בקדשים הייתי שחק תיבות ד ל א לימות מפירושו ואני קורא וכי תימא משום אבוד נשמד. דהאי רמה משום דבעינן ושפטו העדה והצילו העדה נינווליד. להאי נהרג ואי לא משתכח מרפה יד,רנ רתח זה. ופירושו לעולם אימא לך דלא אזלינן בחר רובא אבל בודקין את ההרוג ואם נמצא שלם דנין את הרמה למיתה ואע״ג שבדיקת ההרוג ניוול הוא לו אעפ״ב משום אבוד נשמתו של הרוצח לקיים מ מצות ובערת הרע מקרבך לא נחוש לניוול המת דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה וכשם שבית דין מחוייבין להצדיק את הצדיק כך הם מחוייבים להרשיע את הרשע. וכן כתב דש״י בסנהדרק (ב׳.) ושפמו העדה עשרה ם חייב י ן ומה שהוסיף מק והצילו העדה אינו אלא אשנרת לשנא שהלשון ושפטו העדה והצילו העדה רגיל מאד בתלמוד ושכיח הרבה והעיקר סק ושפטו העדה והיינו דדייקרב כהנא בלישגיה ואמר משום אבוד נשמה דד,אי נינווליה ולא* אמר משום הצלת נפש דהאי. זאתי נמי שסיר מה שכתב רש״י מק בכצף דבריו שהעתקנו למעלה ואי לא משתכח מרפה יד.רנ רתח זה ולפי הנוסח שלפנינו המתחיל ד לא לימות היה לו לסיים ואי משתכח טרפה לא יה דג רתח זה אבל סמי מסק שתי התיבות שאמרתי והכל עולה יפה. טו. בשר ק החי בחולין (פ״ו מ״ג) חנן חרש שוטה וקטן ששחטו ממזרים רואים אותם חייב לכסות בינם לבין עצמם פטור מלכסות. ואתמר עלה (שם פ״ו.) זו דברי רבי ®דד אבל חכמים אומרים בכל ענק חייב לכסות. והדק בד, בשלמא דמן לחומרא אלא רבי ■מאיר מאי טעמא. אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן מחייב היה רבי מאיר על