Jeschurun · 1926-11-01 · Heft 11-12 (November 1926) · p. Seite 89

«*דזד־יזז•׳ 89 פטי' שחיטתן משום נכלה. מאי טעטא אטד רבי אמי הואיל ומג מעשיהם מקולקלים. אמר ליה רב פפא לרב הובא כריה דרב יהושע ואמרי לה רב הונא בריה דרג יהושע לרב פפא מאי אירי» רוב אפלו מיעוט נמי דהא רבי מאיר חייש למיעוט» סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע ליה מבא. פירש רש״י ז״ל שבהמה זו בחזקת אסור, אבר מץ החי היתד, עומדת ולא נודע לך שנשחטה. זכרתי ימים מקדם כד הוינא טליא לומד חורה מפי אמני אבי דל ופרקן כסוי הדם הוד, הגיד לי מה ששמע מפי אביו הרב המפורסם מו״ר יחזקאל ז״ל שהקשה אחד מבני־ ישיבתו הא רבי אמי טעמיה דרבי מאיר קא מפרש ורבי מאיר אית ליה(שם ק״ב.) אבר מן החי אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד והבא בכסוי הדם עסקינן שאינו נוהג אלא בחיה ועוף וא״ב אין כאן חזקת אסור אבר מן החי*). ואפלו תאמר טלתיה דרבי אמי לא על בסד הדם נאמרה אלא על מה שאמר רבי יוחנן בעלמא מחייב היה רבי מאיר על שחיטתם משום נבלה מבל מקום קשה דאצטריך רבי אמי למימר רוב מעשיהם מקולקלים משום חיה ועוף שאין להם חזקת איסור אבר ק החי ואפלו הכי חייבין עליהם משום נבלה לדבי מאיר אם שחטן חרש שוטה וקטן בינו לבין עצמו. והשיב לו דאמרינן התם (ק״ב.) טעמא דרבי מאיר מדכתיב וזבחת מבקרך וצאנך וכתיב בתמה לא תאכל הנפש עם הבשר ושם מעבר לדף פליגי רבי יוחנן ודבי שמעק בן לקיש רבי יוחנן אמר לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו זה בשר ק החי ובשר.מן הטרפה ורבי שמעון ק לקיש אמד לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי ובשר מן החי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו זה בשר מן הטרפה ואם כן לרבי יוחנן שאמר הכא מחייב היה רבי מאיר על שחיטתן משום נבלה ואמר רבי אמי מאי טעמא הואיל ורוב מעשיהם מקולקלים שפיר פריך מאי איריא רוב סמוך מעוטא לחזקה ואתרע ליה רובא דהא אליבא דרבי יוחנן מודה רבי מאיר שעל כל פנים איסור בשר מן החי נוהג אף בחיה ועוף כיון דאיסוריה לא נפיק מלא תאכל הנפש עם הבשר דסמיך ליה מבקרך וצאנך אלא: מבשר בשדה טרפה לא תאכלו ואם אין כאן חזקת אבר מן החי חזקת בשר מן החי מיהת איכא וסמוך חזקה זו למיעוט מעשיהם המקולקלים לחייב מלקות על שחיטתם נם בחיה ועוף משום נבלה. ואדוני אבי דל הקשה על סברא זו (דטודה רבי מאיר על דעתיה דרבי יוחנן באסור בשר מן החי שנוהג גם בחיה ועוף אף שאבר מן החי אינו נוהג בהם) מדברי. *) קושיא זו נמצאת בפרי מגדים בפתיחת להלכות שחיטת בשורש ה׳ בד״ה עוד אבאר לך. אבל תירוצו שעל בל פנים איסור שאינו זבות רובץ גם על חיה ועוף אפלו לרבי מאיר' אינו עולה יפה. חדא שריצב״א איננו מסכים לאיסור זה דסבירא ליה וזבחת אינו מצות עשה אלא תקע הלאו של אבר מ! החי ושל נבלה וגם לרש״י ז׳״ל שעליו הקשח אותו תלמיד לא מצינז. בשום מקום זבר לאיסור זה. ועוד הא אמר רבי יוחנן מחייב היה רבי מאיר על שחיטתן משום נבלה ואם אין באן אלא חזקת איסור שאינו זנוח שהוא לאו הבא מכלל עשה דוזכחת אף מלקוח אין כאן, ' י י