Jeschurun · 1926-11-01 · Heft 11-12 (November 1926) · p. Seite 91

פירורים 91 MX דברי אבי אבי דל ולא כעמר שמו שנקרא עלי אלא מפני שהחילוק שחידש בין אבר מן החי לבשר מן החי בנוי על יסוד חזק ונאמן על דברי ר׳ יוחנן שהלכה במוחו (רמב״ם הל׳ מאבלות אסורות ה׳ ב׳). ועל סי הדברים האלה עלה על לבי ליישב קושיא מפורסמת שרבים מקשין על רמז׳יל שכתב בהלבות מלכים (פ״ט ה״י) וכן חייב על אבר מן החי ועל בשר מן החי בכל שהוא שלא נחנו השיעורים אלא לישראל בלבד. ולכאורה אבר מן החי בכדי נקפיד, שאין אבר אלא בשר גיד ועצם וא״ב כבר הוא י מוזהר עליו משום בשר מן החי. בשלמא לריק נפקא מינה שעל בשר מן החי אין הישראל חייב אלא בכזית נעל כזית אבר מן החי הוא חייב אפלו אין עליו אלא משהו בשר ותו האוכל שניהם חייב שחים משום אבר מן החי ומשום בשר מן החי. אבל בן נח שאכל אבר מן החי מאי נפקא מינה אם הוא חייב בגלל האבר או בגלל הכשר שעליו הלא אזהרתן זו היא מיתתן ואי אפשר לחייבו שתי מיתות ושיעורין נמי לא נתנו לבני נח והוא נהרג אפלל על משהו מן החי. ולפי מה שכתבתי נפקא מינה לענין בפול למשל אם היו לפניו חמשה אברים מן החי מקצתם גדולים ומקצתם קטנים מקצתם הרבה בשר עליהם ומקצתם מעט ולעומתם חמשה אברים מן המתה כדומין להם מקצחם גדולים ודלי בשר ומקצתם קטנים ורבי בשר אבל בכללם בשר המתה מרובה על הבשר מן החי ואחר כך נתערבו עשרת האברים ואין להבדיל בין המותרים ובין האסורים. אם אין הנכרי מוזהר אלא על בשר ק החי התערובת מותרת לו שהרי קודם שנתערבו האברים ירעד בבירור שהבשר המותר רבה על האסור ועכשיו שנתערבו בטל האסור במיעוטו וכל שבן אם אחה מצרף כל העצמות והגידין לבטל את הבשר ק החי אבל אם בן נח מוזהר נם על אבר מן החי התערובת אסורה לו. וראיתי במשבצות זהב ליורה דעה (סימן ס״ב בד״ה עוד) שנסתפק אי שייך במול בנן נח אבל לא זכיתי להבין מקום הספק. הן אמת שיש״י ז״ל כתב (בגטין נ״ד: ד״ה לא יעלו ובשאר מקומות) שתורת בטול נפקא לן מדכתיב אחיי רבים להטות מיהו המחבר עצמו (בספרו פרי מגדים בפתח שער התערובות) שדי ביה נרגא דמקרא זה בדיינים נאמר ומה ענק בטול אצל סנהדרין. אף על פי בן הואיל ונפק מפומיה דרש״י ז״ל אם קבלה היא נקבל ואולם למגמר מינה שאין תורת בטול בבן נח לא ירענא מנא ליה דאע״ג שבן נח נדון בדיין אחד ובעד אחד במו שכתב רמז״ל בהלכות מלבים (ספ״ט) מכל מקום אם במקרה בא דתו לפני שלשה ושנים מזכים ואחד מחייב היעלה על הדעת שאין נזמין אחר הרוב. טז. טעמו ולא ממשו בפרק בל הבשר (חולק קי״ג:) אתמר המבשל חילב בחלב רבי אמי ורבי אסי חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה. לימא בהא קמפלגי דמאן דאמר לוקה קסבר איסור חל על איסור ומאן דאמר אינו לוקה קסבר אין איסור חל על איסור. לא דבולא עלמא אק איסור חל על איסור אאכילה דכולא עלמא לא פליגי דלא לקי