Jeschurun · 1926-11-01 · Heft 11-12 (November 1926) · p. Seite 612

612 Exegetische Beiträge von חנן ab, und schreibt: והענק בו כמה מצאת חן כעיני וכסה אני חומל עליך מפני החבלים. I. G. sucht schon einen andern Sinn unserer Stelle abzugewinnen, aber auch dieser steht im krassen Wider• Spruch mit dem Inhalt des ganzen Kapitels, in dem der Prophet kein Wort des Mitleids mit dem König hat. R. Meir Arama meint folgende Gedanken darin finden zu können: מה יועיל אם יבואו לך חבלים oder איך יסבול החבלים, die aber, nichtssagend sind. Abarbanell akzeptiert die zweite Deutung Kimchfs: מה החן שישאר לך מהבתים ההם בבוא לך חבלים. Malbim im באור המלות schreibt: שרשו חנן והיה ראי' ןחנ?ת ובא צירי הנד׳ן לתשלום und im באור הענין heisst es:!. . . כיבוש האויב אח העיר תדמה המליצו כלידה וחבל' יולדה כט״ש כי.קול בחולה שמענו קול בת ציון תהיפח. ויאמר כי לא עשו להיולדת הזאת שום חנינה בעת באה עד משבר .,. ומה נחנת ר״ל מה חנינה עשו לך. Auch hier wenig Befriedigendes. S. D. Luzatto8) meint: כמה את יפה ונושאת חן בבוא לך .(sarcastice) נ״ל דרך לעג חבלים, דמה כנסת ישראל לאשה העומדת על המשבר, שהיא מתחלחלת בחבליה, ובשרה מתגלה במקצת והיא נושאת חן בעתי הרואים הבלתי רחמנים, והנביא אחד שאמר תכושי ותכלמי מכל רעתך תא עושה עצמו כשמה בצרתה, ויא״א מפרש במה את יפה בכוא לך חבלים, והכוונה בהפך במה את מכוערת. (ironia)דרך התול Hier sieht man, wie dieser geniale Bibelforscher Seitenwege macht, um nur irgendwie einen Sinn dieser schwierigen Stellen abzugewinnen. Nachdem er noch die Ansicht Rosenmfillers und Gesenius’ bringt: quam eris miseranda ורה׳ וגיד פירשו behandelt er die Vokalisation von נהגת und sagt: ,משפטו נהנות נפעל משרש חנן, ותקלה למ״ד הפעל, כמו תמו ונביאה במקום תומו ו;כלה, וצר״י הנו״ן הראשונה הוא במקום חיריק ודגש אחריו ע״ד לשון ארמית שמוסיפים נדן או מדגישים אף שלא במקום חסמן אות רק כדי לשמור צורח ההברה במו שהיתה בשרשים השלמים ובר וכו׳. Mit Recht bemerkt Ehrlich#) zu unserer Stelle: יונתן תרגם מה תעבדין,־ולא ידעתי מה ראה על ככה. וחכמי ישראל שאחריו מפרשים לשק חן, ולא הוא ענין לכאן. וחכמי הגוים כרובים אחרי השבעים המתרגמים כאלו כתב נאנחת, ולא שטעות סופר תא, ובלבד שכן כתב בדין אשר בוראים מלבם. ולא זכרו החכמים כולם שאם נחנת לשון אנחה, אין לראש הכתוב הזה טעם. s) Ygl. על ירמיה, יחזקאל, משלי ואיוב, למברג 1876, עמוד ע״ה Sn פירוש• שד״ל. *) YgL 227 מקרא כפשוטו ח״ג עמוד.