Jeschurun · 1926-09-01 · Heft 9-10 (September 1926) · p. Seite 60

60 "אם" למקרא ו,/אס" למסורת ס פערשיעדענע ווייזע געלעזען ווערדק קאננען, איבערליעפערט איזט, האט איינע פעסטע גרונדלאגע, זיא קאנן זיך אויף איינע זיכערע טראדיציאן בערופען, וויא איין קינד אויף זיינע מוטטער׳,. ושם בהערה א׳ הוא מוסיף ואמר: פאן מוסס אננעהמק, דאסס עס איינע שפריכווארטליכע רעדענסארט נאב: יש אם לפלוני. נ. האט איינע מוטטער, וואמיט מאן זאנטע, דאסס יעמאנד זיינע הערקונפט בערופען קאנן. אויף די טראדיציאנעללע לעזונג רעם מעקסטעס איבערטראגען, בעדייטעט דיע רעדענסארט: דיעזע לעזונג האט איינע גומע, בעגלויביגטע הערקונפט, זיא איזט פאן אונאנפעכטבארער אויטאריטאט. הדברים הללו הם מה שקורים באשכנזית geistreich אבל יסודם רק בהשערה שאין לה כל יסור. והנה מכל זה אנו רואים שמן הראשונים עד אחרוני הבלשנים התלבטו בפירוש המלה הזאת ולא הספיקו לתת לנו באור מחלט מניח את הדעת לגמרי. והפלא שהחכמים הללו לא שמו לבס גם אל הקושי שיש במלה "יש". ולפי פירוש המפרשים: אס ר״ל יסוד ועיקר, יותר נכון היה אלמלא נאמר: -מקרא אם או עיקר, מסרת אם או עיקר, ומה זה "יש"? וכנראה שמשום זה חפש החכם באכער, ורצה לשער שמימרא כזאת: יש אם לפלוני, היתד. שנורה ממן ההוא, ובאר מה שבאר ברוח זו. אבל, לפענ״ד. נראה שאין ל״אם״ זו כלום עם ״אם״(Mutter) ומה_שהנדירו מזה על דרך ההשאלה. אלא שיסוד מלה זי הוא כבדומה לה בשפה הערבית j»T שפירושו: כונה (iutentio, propositum). ועי״ז נרויח הפירוש הכי מתאים למאמרנו. כי בכל המלות שבאה בה המחלוקת בענין ה״מקרא" וה״מסרת", הנה מי שחשב שעלינו להתחשב עם ה״מקרא" היא ה״קריאה" ולקבוע ההלכה עפ״י המסקנא היוצאת מזה, הוא אמר יש אם ר״ל יש כונה מיוחדת בקביעת המקרא היא הקריאה באופן זה ולא. באופן אחר וע״ד משל במחלוקת ר׳ יהודה ור׳ שמעון בפסחים פ״ו, אם הפסח נאכל בשני מקומות, שדרשו את הפסוק בבית אחד ואכל, שר׳ שמעון סבר מכיון שהקריאה היא ואכל ולא יאכל, הרי כיון הכתוב בזה כשקבעו קריאה זו באופן זה דוקא, להלכה, שהפסח ואכל רק במקום אחד ולא בשני מקומות. והביע זאת במאסת: יש אם ר״ל כונה לקריאה. לעומת זה זה אמר ר׳ יהודא שאין להתחשב עם הקריאה אלא עם הטופס המסור שאינו מנוקד, וכפי פירוש רש״י שס סובר ר׳ יהודא שיכולים אנו לקרוא נם כאן כמו בפסוקים הקודמים (עיין שמות י״ב, מ״ג, מ״ד, מ״ה ושלאחריו שם פסוק מ״ח) יאכל, ויהא מוסב על האיש האוכל כמו בפסוקים הנזכרים, ולא לעשות כאן שנוי בקריאה, מפני שלפי דעתו יש אס ר״ל כונה (בשביל קביעת ההלכה) למסורת האותיות של התיכה בלבד14. והשתא נכון גם מה שנפחו המאמר עם המלה: "יש" אם וכו'. ובאור הדברים נכק וברור: יש אם למקרא ") לפירוש המקובל של מסרת מן מסר, קשה מרוע נקרא הטופס הכתוב מסרת, ולא להפך דוקא "הקריאה" שבאמת נמסרה בע״פ, אחרי שהיה אסור לנקוד את ספרי התורה שקראו בהם ברבים, ובן הלבה עד היום הזה, דבר שגרם למחלוקת החוקרים בענין קדמות או אחור קביעת הנקוד. ויש לי דברים בזה שאניחם לזמן אחר אי״ה.