Jeschurun · 1926-09-01 · Heft 9-10 (September 1926) · p. Seite 61

סא ,חקר דיף 61 ר״ל יש מנה צפונה בקריאה שאנו קוראים באופן זה ולא באופן אחר, דש אם למסרת ר״ל יש כונה צפונה בססרת הטופס של האותיות, והרשוח בידינו לקרוא כפי המתאים לנו בדרשת הדברים להלכה. וכך המאמר פשוט וברור. יהודה אידל ברוידע. "חקר דיד. נרסינן בב״ק ס״ח ע״א איתמר המוכר למי יאוש רב נחמן אמר חייב רב ששת אמר פטור ר״נ אמר חייב ומכרו אמר רחמנא והא pr ל״ש לפני יאוש ול״ש לאחר יאוש, רב ששת אמר פטור חיוביה לאחר יאוש הוא דאהני מעשיו אבל לפני יאוש דלא אהני מעשיו לא מיחייב דומיא דטביחה בעינן דאהני מעשיו. ■אמר רב ששת מנא אמינא לה דתניא אמר ר׳ עקיבא מפני קה אמרה תורה טבח ומכר משלם דד׳ה מפני שנשתיש בחטא. אימת אילימא לפני יאוש מי איכא נשתרש בחטא אלא -לאחר יאוש הוא. אמר רבא מפני ששנה בחטא. ע״כ לשון הגמרא. והנה צריכין לפרש מה שאמר ר׳ ששת מנא אמינא לה ולא פגי לו טעמא דנפשיה דדומיא דטביחה בעינן דאהני מעשיו, נראה דר״ש סובר חד, לאו היקש גמור אלא מסברא דנפשי׳ אמר כן לילן* מכירה מטביחה וכמו שכתבו התום׳ שמד, בעמוד ב׳ ד׳ה גניבה בנפש תוכיח ועיי״ש במהר״ם, ומשום הכי מוכרח רב ששת להביא ראיה לדבריו ומה לסתור דברי רב נחמן מברייתא דר״ע דעיקר הפעם מפני שנשתרש בחטא ובמו שפירש״י שמה ס״ז ע״ב בסוף העמוד שעשה שרשין בלומר נתחזק בחטא שקנאו דמהני מעשיו ורבא מתרץ לר״נ דכוונת ר״ע הוא ממי ששנה בחטא, ומה דסתמא דנמרא מקשה לקמן על ר״נ מברייתא וטבחו ומברו מה טביחה שאינה חוזרת אף מכירה שאינה חוזרת, מלשון אינה חתרה רצה הגמרא לדייק חד, דוקא לאחר יאוש והמכירה היא מכירה גמורה, אבל קודם יאוש פטור וא״ב מוכח דלא כרבא דבוונח ר״ע היא מפני ששנה בחטא אלא נשתרש שעשה שרשין, וגם זה מתרגם ד״נ דברי הברייתא מה שאמרו מכירה שאינה חוזרת כוונתם פרט לשהקנה לו לשלשים יום אבל אם מבת לעולם אפילו לפני יאוש חייב מפני ששנה בחטא ברבא. ודברי רבא מפני ששנה בחטא רש״י ז״ל אינו מפרש כלום. וראיתי- בשימה מקובצת מביא בשם הר״ר יהונתן ששנה בחטא גנבו ואכתי השר תוקפו שלא שב מרשעתו והוא בא לועות מדמי נזלתן ובשם המאירי מביא בזה״ל ששנה באולתו כאדם המושרש בה ואינה יכול לזוז ממנה. הכלל העולה מזה דהא דאמר ד״ע הטעם שמשום זה חייבה התורה דדה הוא לא רק דרשה פשוטה אלא נתקבל להלכה דבין רב נחמן ובין רב ששת בפלוגתהם מחזיקים זה הטעם רק ד,נ״מ אם נפרש דברי ר״ע כפשוטו נשתרש בחטא ויהיה חיוב דו״ה דק לאהר יאוש כרב ששת או דנשתרש בחטא דאמר ר״ע פרושו שנה בחטא