Jeschurun · 1926-09-01 · Heft 9-10 (September 1926) · p. Seite 62

62 "חקר דיך 3D וגם קודם יאוש חייב בדדה מפני ששנה בחטא וממילא גם על חיוב דטביחה מהראוי להיות כן דעיקר החיוב מפני ששנה בחטא והוסיף עוד על רשעתו רשע. ומזה נראה דר״ע וגם ר״נ ור״ש דורשין טעמא דקרא אפילו היכא דאינו מפורש טעמו בתורה כמו מה דכתיב נבי מלך ישראל לא ירבה לו נשים פן יסורו את לבבו אלא בלא טעמא דקרא מעצמנו דורשין הטעם כמו שסובר ר׳ שמעון גני אלמנה עשירה דממשכנין אותה כמבואר כל הסוגיא בב״מ קט״ו ובסנהדרין כ״א עי״ש וגם הרמב״ם ז״ל פסק כרב נחמן דחיובא דדו״ה גם קודם יאוש וז״ל בפ׳יא מהל׳ גניבה הל׳ ט״ז הגונב וטבח או מכר לפני יאוש בעלים אע״פ שלא קנה לוקח והרי הגניבה חוזרת בעצמה מיד הלוקח ה״ז משלם דדה ואצ״ל אם טבח או מכר לאחר יאוש שהוא משלם תשלומי דו״ה שהרי הועיל במעשיו וקנה הלוקח עכ״ל. נראה ג״כ לכאורה מלשונו דעיקר הטעם של קנס דדה שהועיל במעשיו ומ״מ חייב נם קודם יאוש וע״כ הטעם ששנה בחטא דשיטת הרמב״ם ג״ב בכל מקום כר׳ שמעון דדרשינן טעמא דקרא ועיין בפ״ד מהל׳ פרה הל׳ ב׳ וגם בלח״ט פ״ג מהלי מלוה ולוה מסיק דהרמב״ם פסק כר״ש גבי אלמנה עי״ש. אמנם אם נפרש כן הסוגיא דהכא נתחדש לנו דין חדש בחיוב קנס של דו״ה דדוקא אם שחט או מכר להנאתו ושונה באולתו ואינו יכול לזוז ממנה, אבל איך יהיה אם השחיטה של הגנבה היתד, מוכרחת כגון שנסתכנה או שנפלה לבור ואס לא ישחטנה שמה המות ע״ז האופן יהיה פטור מהקנס של דו״ה וזה לא שמענו מעולם ולא נמצא בשם פוסק. אדרבא מסוגיא דלקמן ע״ו ע״א מוכח דאפילו אם שחט לטובת הבעלים ג״כ חייב דו״ה דאיתא התם אמרי ר׳ שמעון אמילתא אחריתי קאי והכי קתני וכו׳ כי אתא רב דימי אמר ר׳ יוחנן בשוחט תמימים מבפנים לשם בעלים והרי חזרה קרן לבעלים ומשני שנשפך או בשחט שלא לשם בעלים וצריכין לפרש אף לפי התירוץ ששחט שלא לשם בעלים היינו שהכהן פשע בזה, אבל הגנב הביא בעזרה להקריבו לשם הבעלים ורצה להשיב הגניבה כד״ת כמו שפדיך ד,נמ׳ והרי חזרה קרץ לבעלים דאל״כ הו״ל לומר "אלא" ששחט שלא לשם בעלים ומ״מ בהשחיטה הזה חייב עוד קנס של דו״ה. ועוד תגדל הקושיא דהכא הסוגיא אזלי אליבא דר׳ שטעון והוא סובר בכ״מ דדרשינן מעמא דקרא אע״ג דלא מפורש טעמו כמו שזכרתי לעיל מסוגיא דב״מ קט״ו וגם ר' יוחנן שמתרץ הכא דברי ר׳ שמעק סובר דהיוב דו״ה גם קודם יאוש כר׳ נחמן שמתרץ דבריו שמה גניבה בנפש תוכיח שאין יאוש בעלים וחייב א״כ מוכרח מזה הסוגיא דחיוב של דו״ה הוא על כל אופנים אפילו היכא דלא שנה בחטא. והנה מלבד זה לכאורה יש להקשות אמאי חייב הגנב בשחיטת הכהן דדה הא הכהן לא היה כלל שלוחו אלא הוא שליח של הבעלים ואע״ג שלא ידעו הבעלים מזה מ״מ זכין לאדם שלא בפניו וכאלו עשאו לו שליה בפירוש ואפילו אם הגנב בעצמו היה כהן או אם נאמר דשחימה בזר כשרה כמבואר בזבחים י״ד ע״א ג״כ הוא רק שליח של הבעלים, אכל זה אפשר לתרץ דכל זמן שהגנב לא קיים