Jeschurun · 1926-09-01 · Heft 9-10 (September 1926) · p. Seite 63

סג "חקר דיך 63 מצות השבה כד״ת שנשפך הדם או ששחטו שלא לשם בעלים עדיין נקרא הקדבן גניבה וחיוב האחריות הזה מוטל הכל על הגנב וכיון שהוא הביאו לעזרה ונשחט נחשב כמו שצלה לשוחטו בשליחותו וחייב בדרה אבל אם נאמר דאינו חייב רק היכא ששנה בחטא קשה. לכן נלע״ד דעיקר סברת פלוגתתם של ר׳ נחמן ור׳ ששת לא היה ביסוד דברי ר׳ עקיבא בטעמא דקיא דלדרוש כזה הוא רק היכא דמצינו בגמרא בפירוש דמשום טעם זה פסקו הדין כגון בלא תחבול בגד אלמנה דאע״ג דהתורה סתם טעמו ומשמעות הקרא מוכח דאין נ״מ לעניה או לעשירה ע״ז בא ר׳ שמעון ודריש טעמא דקרא והוציא ממשמעותיה ואם ר׳ נחמן ור, ששת רצו לעשות טעם דר״ע ליסוד פלוגתתס היה להם לפרש כן אבל כשנדייק בלשונם נראה דיפלד פלונתתם הלא מה הוא, מכירה בלשון התורה דר׳ נחמן סובר מבירה נקרא מה שהגנב מכר אפילו קודם יאוש ולא אהנו מעשיו כלל כמו שאמר ומכרו אמר רחמנא והוא זבין ורב ששת סובר דמכירה נקרא אלא היכא דאהנו מעשיו ומה שהביאו דברי ר׳ עקיבא ך.וא רק ללמוד מדבריו איך היה בדעתו, דר׳ נחמן הבין מדבריו שנשתרש בחטא היינו ששנה בחטא, ור׳ ששת הבין בדבריו כפשוטו שנשתרש בחטא ואהנו מעשיו וזה רק לאחר יאוש^וגם ר׳ עקיבא בעצמו אמר רק טעמו בדרך דרשה ולא שיהיה נ״מ מדבריו וטעמו לענין דינא, כמו שמצינו שמה בדף ע״ט ע״ב ששאלו תלמידיו את ר׳ יוחנן בן זכאי מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן וכל׳ כיוצא כזה. ומדי דברי בהסוגיא דב״ק ע״ו הנני להעיר בזה דמכל הסוניא מוכח דחיוב אחריות של נדר נמשך אחרי שנגמר כל ד׳ עבודות ואס נפסל הקרבן עדיין אחריות של הבעלים עליו ומזה יהיה סתירה גדולה לדברי רש״י ז״ל במעילה י״ט ע״א דאיתא התם בברייתא אי מה חטא האמור בתרומה עד שיצא מן הקדש לחול מן הקדש לקדש כגון לקח וכו, כיון שהוציא מעל דברי ר׳ שמעון ר׳ יהודה אמר עד שיזרוק הדם מניין ת״ל תמעול מעל מ׳ ם . לפרש״י בזה״ל עד שיצא ק הקדש לחול וכו׳ וכיון שהביא לעזרה מעל דברי ר״ש דקסבר דמאן דמחייב חטאת או אשם לעולם הוא חייב באחריותן עד שיביאנו לעזרה וכיון שהביאו נפטר מאחריותו ומעל ור״י סבר לעולם הוא חייב באחריותו עד שיזרוק הדם וכו׳ עי״ש ולפע״ד הוא תמיה גדולה, ואפילו אם נאמר דרש״י של מעילה הוא לא מרש״י בעצמו רק מתלמידיו כמו שכתב היד מלאכי בכלל רש״י, ג״כ קשה על תלמידיו. ויש לי אריכות בזה ואין כאן מקום להאריך. שוב ראיתי בשיטה מקובצת שמד. בב״ק ע״ח ע״ב בד״ה גנב ונתן לאחר וכו׳ שכתב תמיהא לי מהיכא תיתי שתהא מתנה בכלל מכירה כאן מה שאין כן בכל מקום לענץ בתי ערי חומה ולענין גנבת נפש, והראב״ד ז״ל כתב דא״ל דט״מ אשתרש בחטא כטביהה ומכירה דומי׳ דטביחה כל שנשתרש בחטא עכ״ל והנד, לרב נחמן דסובר דבמכירד, ממש חייב דו״ה אפילו קודם יאוש ממילא במתנה כן והטעם שחייב דו״ה אע״ג דאינו דומה למכירה ע״ב משום ששנה בחטא כרבא שמתרגם דברי ר׳ עקיבא