Jeschurun · 1926-09-01 · Heft 9-10 (September 1926) · p. Seite 70

70 טלואים ע עוד שני דברים מעדנים. הא׳, כי אמנם בתורת האדם הוצאה שלישית, דפוס וארשא תרל״ו (על השער נאמר: "בהגה״ה מדויקת") נמצא כבל המקומות תחת ברד —שרב. אבל אחרי העיק בתורת האדם הוצאה ראשונה דפוס ויניציא, שנ״ה, מצאתי כי שם נמצאה באמת הגירסא הנכונה בכל מקום ברד ולא שרב. וברור הדבר, שהמדפים והמניה האחרון הגיה והבנים במקום ברד, שלא היה מובן לו, אח המלה "שרב". ויש מזה להסיק עד כמה עלינו להזהר בהגירסאות אפילו בספרים שנאמד עליהס מפורש שנדפסו "בהנהה מדויקת". והמעיין בטור יורה דעה סימן שס״ב שנזכרה שם תשובת רב נטרונאי גאון ימצא, שלנגד עיני מרן הבית יוסף היתד. בפירוש הגירסא "ברר", אחרי שהוא כותב שם בד״ה: שאלה לרב נטרונאי נאון וכו׳ בת״ה ויש בדברי רבנו טי׳ס שכתב יש מקום שיש כ ו ך גדול וכוי אבל בבבל שאין שם מך וכו׳. וצריך להגיה בשניהם ברד במקום כוך וכ״כ הרמב״ןבת״ה. עכ׳-׳ל. הרי מפורש יוצא שבתי׳ה שהיה לפני מין ז״ל היתה הנירסא הנכונה ברד) וגם זה שעוד לפני מאות בשנים כבר נמצאו מגיהים שמפני שלא הבינו פירוש המלה הזאת הגיהו במקומה "מך", והאחרונים "שרב" "גריד" וכו׳. אבל הגירסא האמיתית היא "ברד" ופירושה כמו שהעליתי בעזרת החונן לאדם דעת "קור" "קרירות", ולא "יובש" וביוצא בזה. והשנית מצאתי דבר מעדן וסמוכין לפירושי הנוסד על יסודות'האטימולוגיה, כי הב״ח ז״ל בפירושו על יורה דעה סימן ומקום הנ״ל כתב בפשיטות: שאלה לרב נטרונאי גאון ומ׳ עד יש מקים שיש ברד גדול כמו בא״י זמ׳, פירוש בא״י שארץ הרים ובקעות היא וכשחופרים מערות בערים ועושין מכין בצדי המערה יש שם ברד גדול כלומר ק ו ר גדול שמייבש בשר המת משא״כ בבבל דמצולה היא ובשזזופרין מערות ומכין אין שם ברד כלומר אין שם קרירות אלא הלחות נובר שם וכו׳. עיי״ש. הרי שלהב״ח ז״ל ג״כ היתד, הגירסא ברד, והוא ז״ל פירשה, מבלי לחקור אחרי שורש המלה ברד בחכמת הלשון אלא מתוך הבנה פנימית, "קור וקרירות" במו שהוכחתי אני שכך הפירוש, ע״י הראותי על מקור המלה הזאת בלשון הערבית. והדברים כעת מחוורים ומוצקים, וכמו שהודו לי כבר חכמים רבים, חותם האמת טמע עליהם. פירורים זעיר שם זעיר שם משלחן גבוה לקטם יחזקאל בג־עט. יב. השעיר המשתלח בהוליןי״א. רב אחא בר יעקב אמר אתיא משעיר המשתלח דרחמנא אמר ולקח את שני השעירים שיהיו שניהם שוים וליחוש דלמא חד מנייהו פרפה הוא אלא לאו משוס דאמרינן זיל בתר רובא וכי תימא מאי נפקא לן מינה הא אין גורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם וכי תימא דבדקינן ליה והתנן לא היה מגיע למחצית