Jeschurun · 1926-09-01 · Heft 9-10 (September 1926) · p. Seite 71

עא פירורים 71 ההר עד שנעשה אברים אברים. כחב מהרש״א ז״ל בחדושי הלכותיו ומהא שיהו שניהם שוים דקאפר ליכא למילף דא־כא למימר דאתיא למלתא אחריתא וכו׳. ולדידי קשיא נפי דקאמר רב אחא בר יעקב דלמא חד מ נ י י ה ו טרפה הוא דכיון דיליף משעיר המשתלח לא הוה ליה לפיפר אלא ד לפא מרפה הוא. ועוד שרפן על מתניתן דריש פ״ו דיומא שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שניהם שוים והתם תנן בהדיא ואע״ם שאינם שוים כשרים וא״ב אין משם ראיה שהטרפות פוסלת בשעיר המשתלח. ונראה לי שרב אחא בר יעקב מאהבת הקצור סמך על השומע ולא פירש כל צרכו והבי קאמר ולקח את שני השעירים מצותם שיהיו שניהם שוים ודלמא חד מנייהו טרפה הוא (והאחר כשר והרי אינם שדם) וכי תימא מאי נפקא לן מינה(דהא חנן אע״פ שאינם שדם בשרים) הא אין הגורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם (ואם כן הדרא קושיין לדוכתיה ודלמא חד מינייהו טרפה הוא ואינו ראוי לשם) וכי תימא דבדקינן ליה (אחר שנעשה מצותו תינה השעיר לשם שאפשר לבדקו מיהת אחר שחיטה והפשט אבל שעיר המשתלח איך תבדקנו) והתנן לא היה מגיע למחצית ההר עד שנעשה אברים אברים (אלא לאו שמע מינה דסמכינן ארובא). והוא הדין דהוה מצי להוכיח משעיר הנעשה לשם ששחיטתו דוחה שבת ויום הכפורים ולא חיישינן דלמא טרפה הוא אלא דעדיפא מינה קאמר אפלו תימא ספק קרבן נפי דוחה את השבת דלא גרע מספק פקוח נפש כמו שכתבו התוספות לעיל בד״ה אבל היכא דלייף אבתי איכא למילף משעיר המשתלח דאי לא אזלינן בתר רובא הוא עומד בספקו לעולם. ודע שמימרא זו דאין הגורל קובע וכו׳ אע״ג דלא גרסינן והתניא סגנון הלשון מוכיח עליה שברייתא היא בשום מקום שהרי על טהרת לשון המשנה היא שנויה ורב אחא בר יעקב בלשון ארמי משתעי ועוד שמימרא זו שנויה גם כן ביומא(ם״ג:) ומשולשת בתמורה (ו׳:) והתם לאו רב אחא בר יעקב אלא סתמא דתלמודא קאמד לה וגם שם לא ניסינן והתניא אלא כדבר ידוע ומפורסם נקט לה. ואולם בשני המקומות האלה חסרה גם מלת לעזאזל וכך הוא הנוסח שם אין הגורל קובע אלא בראוי לשם ורש״י ז״ל פירש ביומא (ובעין זה גם בתמורה) אין הגורל קיבע לשם אלא את הראוי לשם וביון דלא ירע על איזה מהן יעלה הגורל לשם אי אפשר להיות אחד מהם מחוסר זמן. משמע מדבריו דאי לאו דגלי לן קרא שמחוסר זמן פסול בשעיר המשתלח הוה אמינא שאינו פסול מחמת עצמו אלא משום שמא יעלה עליו הגורל לשם אבל טרפה דליכא קרא לפסלה לחלוטין אין הכי נמי שאינה פסולה אלא להגרלה ונפקה מינה שאם נטרף השעיר אחד שקבעו הגורל לעזאזל לא איכפת לן ואין בכך כלום כדאמרינן התם שאם נעשה השעיר המשתלח בעל מום או מחוסר זמן לאהר הגרלה אי לאו דמעטינהו קיא הייתי אומר דלית לן ביז. ולכאורה יש לתמוה על רש״י ז״ל שפירש שם אין הגורל קובע לשם אלא את הראוי לשם מה ראה לנטות מדברי רב אחא בר יעקב שאמר כאן בפירוש אין הגורל קובע לעזאל אלא בדבר הראוי לשם. אבל הפרש גדול יש בין סוגיא