Jeschurun · 1926-09-01 · Heft 9-10 (September 1926) · p. Seite 72

72 פירוריב! עב דהכא לסוניא דהוזם המן מיירי במחוסר זמן ובעל מוס ריעותא גלויה וידועה ומסברא היינו יודעין ששעיר כזה ססול להגדלה שמא יעלה עליו הגורל לשם ולא אצטריך קרא למעטו והוא הדק אם אהד השעירים ניכר שהוא טרפה פשיטא שאי אפשר להגריל עליו שמא יקבענו הגורל לשם. אבל הכא ששני השעירים שוים בכל פרטיהם ודקדוקיהם ואין שום ריעותא לא חולי ולא דופי ניכר באהד מהם אלא שאנו חוששין שמא האחד או גם שניהם טרפה באחד מן האברים הפנימיים לעולם אימא לך דלא אזלינן בתר רובא אבל בודקין השעיר הנעשה לשם אחר שחיטתו אם נמצא כשר הרי טוב ואם לאו מביאין זוג אחר ויחזור ויגריל כבתחלה מאי אית לך למימר דלמא השעיר האחר המשתלח לצוק הוא טרפה ואי אפשר לבדקו מה בבך הא אמדת שאין הטרפה פסולה בשעיר המשתלח מחמת עצמו אלא משום שמא יעלה עליה הגורל לשם והרי לא עלה. לפיכך דקדק רב אחא בר יעקב בלשונו ואמר אין המיל קובע ל ע ז א ל אלא בדבר הראוי לשם בלומר כל דבר הפוסל את השעיר לשם פוסלו אף לעזאזל וגם אמנה אפלו נטרף שעיר המשתלח אחר הגרלה כל זמן שלא נגמרה מצותו ביק שאי אפשר לחללו על אחר שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים צריך להביא זוג אחר כדי שיחזור ויגריל. והשתא דלא ידעינן אי מרפה הוא או כשר בשעת דחייתו לצוק ולא יתברר ספק וה לעולם אין חכמה ואין עצה ואץ תבונה אלא לסמוך על הרוב ושמע מינה דאזלינן בתר רובא. קצת קשה על רש״י ז״ל שגרס כאן בחולין אין הגורל קובע לעזאזל אלא בראוי לשם ואפלו הבי פירש שהרי בשעת הגורל אין ידוע איזה יעלה לשם הלכך שמעינן ממילא דטרפה לא מייתינן. משמע מדבריו נם באן שאין הטרפה פסולה מחמת עצמה לעזאזל אלא שמע יקבענה הגורל לשם ואם כן מאי קאמר רב אחא בר יעקב בתר הבי ובי תימא דבדקינן ליה הא מאחר שנקבע לעזאזל תו אין צריך בדיקה הואיל וליכא שום קרא למעט את הטרפה בשעיר המשתלח ורק מסברא אנו פוסלין אותה להגרלה שמא יעלה עליה הגורל לשם והשתא דאגלאי מלתא שלא נקבע שעיר זה לשם למה נבדקנו. ועל ברחנו צריכין אנו לומר שרב אחא בר יעקב קרא אשכח להוציא אח הטרפה בדילפינן נמי בעל מוס ומחוסר זמן מקראי שפסולץ לשעיר המשתלח דאי לא תימא הכי אין ממנו ראייה דאזלינן בתר רובא כמו שהוכחנו. והנה רמב״ם ז״ל הביא לו מקרא מן התורה שהטרפה פסולה לשעיר המשתלח שבן כתב בהלכות עבודת יום הבפורים (פ״ה הי״ח) היה טרפה פסול שנאמר יעמד חי. אבל כבר כתבנו (בסימן וי) שרב אחא בר יעקב לא מצי למילף מהאי קרא משום דאית ליה (בחולין נ״ז:) טרפה יולדת ומשבחת. מיהו בהאי קרא גופיה כתיב נמי לכפר עליו ואפשר דרב אחא בר יעקב כרבי שמעון סבירא ליה שאמר (ביומא מ׳:) לכפר עליו בכפרת דברים הכתוב מדבר ולכפר לא קאי אשעיר הנעשה לשם אלא אשעיר המשתלח וכיץ דכחיב ביה כפרה כקדשים דמי כמו שאמר רב ששת כריה דרב אידי בשמעתן גבי עגלה ערופה ואם כן הטרפה פסולה לעזאזל מגזרת הבהוב אפלו לא נטרף השעיר אלא לאחר הגרלה ומאחר שאי אפשר לבדקו על כרחך אית לך למימר דאזלינן בתר רובא. בדפוס צבי הירש אימצקאוו&קי/ ברלין