Jeschurun · 1926-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1926) · p. Seite 43

מג גבורי דעת 43 בזכות עצמו (ברכות י׳). התפלה שהתפללו גדולי ישראל אשר נכנסו אל תוך מחיצות הקב״ה לא הלכה עקלקלות, ממקום שבתה בלב — בלב העברי המכיל בינה וגם רגש — היא מפנה את דרכה, דרך ד׳, בניב שפתים והעקוב נעשה למישור בעדות שהעיד ר׳ חנינא בן דוסא לדורות. היא איננה זקוקה לאמצעים, יהיו מי שיהיו — היא "שגורה׳/ שלוחה ומקימה את שליחותה או לא. ואם משה תלה בזכות האבות וחזקיהו בזכות עצמו, לא נמנע משה■ את עצמו מלהכיר כי זכותו גדול עד למאד כמו שהיטיב לדעת חזקיהו בשעתו כי זכות אברהם יצחק ויעקב בונה עולמות. אבל גבורי הדעת יודעים להתגבר, הם שולחים מבט אחד חד וחודר ממצפה הדעת אל תוך מצפוני הלב בשעה שנגשים להתפלל, ומה שרואים רואים — ואין לשנות ואין ליפות. הכל גלוי וידוע לפני יוצר לבם וכמו שהוא הם מגישים אותו לפניו ורק עבורה זו בלב יכולה להיות תפלתם. — ויאמר גם אליהו: "ד׳ אלדי אברהם יצחק ויעקב היום יודע כי אתה אלדים בישראל ואני עבדך ובדבריך עשיתי את כל הדברים האלה". אשרי מי שרואה בלבבו בשעה שהוא רוצה להקריבו על מזבח התפלה, כי תוכו רצוף אהבת העבר העברי, כי על כן יוכל לתמך יתדותיו בזכות שלשת האבות, מהוללי רוח עמנו. הם היו מקורביו של הקב״ה ואתם ואת ירושת הרוח שבכניהם ברית כרותה לעולמים, " כביכול בעל כרחו של המקום. בשעה טובה וברוכה נגש אליהו לבקש לפארו ולהתפאר בו. "מה חנפן חיה ונשענת על עצים מחים כך ישראל הם חיים וקימים ונשענים על המתים אלו האבות"א). ואליהו מוסיף ואומר: "ענני ד׳ ענני וידעו העם הזה כי אתה ד׳ האלדים ואתה הסבת את לבם אחרנית". למען לא יאמרו מעשה כשפים אני עושה (ברמת וי) תשבית אויב ומתנגד בהכרת גבורתך. אם יחישו האבות לעזרת תפלת אליהו ואם יחסר יצר העקשנות, אז יבקע כשחר אור דעת ויראת ד׳ — מתוך לבם הם, "כי הכל בידי שמים חיץ מיראת שמים". ויראה היא ראיה, דעתב). ועד לידי כך גברה הדעת בגמר אליהו שלא התירא "מלהטיח דברים בלפי מעלה" (ברכות ל״א) או יותר נכון היה: "ירא" את אלדיו בשעת תפלתו, שעת חיים או מות בשביל נפש עטו שהוא חלק מנפשו כביכול, בכל דעתו, באמת לאמתו. ממעלה למעלה: מדעת צרך הדעת דרך ראית העבר וההוד, עד ההכרה היותר חודרת. גם משה הטיח דברים כלפי מעלה. "ועתה הניחה לי ויחד אפי בהם ואכלם אלמלא מקרא כתוב לא היה אפשר לאומרו מלמד שתפסו משה להקב״ה באדם שתופס את חברו בבגדו, ואומר לפניו רבונו של עולם אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם"(ברכות ל״ב). ומשה היה ירא ד׳ באמת: הרי האמת לפניך. לא אותה רדיפה אחרי האמת בכל דרך ודרך שיברור האדם לעצמו, שאין המוצא ברור לו ואין המטרה נודעת לו, אלא אותה הדרך שהתחלתה בבטחון בעוז הדעת וסופה באמתת הדעת או יותר טוב באיךסוף הדעת. המטרות עומדות צפופות על דרך זו א) עי׳ ויקרא רבה מ״ד, א. ולהלן שב, וכונתו בודאי כמו שבארנו, אך לשונו קשה ופירוש יפה הואר נראה דחוק וצ״ע. ב) עי׳ מאמרו של רא״א קפלן זצ״ל ״בעקבות היראה״ ישרון 3/4, X.