Jeschurun · 1926-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1926) · p. Seite 45

טה גבורי דעת 45• •ולמעלה בקדש מפל נדרי עד תפלת נעילה אץ עליה יותר נעלה לאין ראיה יותר נהירה מזו שרואים כשעת קריאות ד׳ הוא האלדים — לפני שיוציא קול השופר את העם לחרות החג. בה בשעה קוצרים את זריעת ימי התשובה בשביל מעשה קדוש די. אך אל נדבר עלינו — נשוב נא להביט אל ספר התנך הנענה לפנינו: "וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ד׳ הוא האלדים. ויאמר אליהו להם תפשו את נביאי הבעל איש אל ימלט מהם ויתפשום ויורידם אליהו אל נחל קישון וישחטם שם״. כן! דוקא בשעה שגלו ברעדה לידע שמו הגדול, דוקא בשעה זו קרא להם אליהו לתפש את נביאי השקד, כי רק אז לא ישפך היצר את ארסו אל תוך הלבבות, אפילו במשהו, ויטמא את פעולתם — רק בשעה זו מעיד נביא די עדות בעמו ובעצמו כי כלם כאחד יעשו משום שאין עוד מלבדו, בשמים ובארץ, אין עוד. לא מקודם לכן ולא אחרי עבר הרגע הישות בידםה). כי רבו תחבולות היצר ומי יגיד על עצמו שלא יהרג במקצת משום שהתאוה תאוה לרצח, אף אם יצרו הטוב עמו לקדש שם שמים? מי יעיד? היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. אין להתירא מפני גבורת הדעת אלא מפני דעת גבורה, מפני ההכרה שהגבורה הגשמית הנטועה בכל הנביאים היא היא מקור ברכת המעשים וקללחם ולא דעת צרך הדעת. כי רק אז יזהר האדם זהירות יתרה, אף אם השעה דוחקת לגשת אל המעשה. זאת לא ידעו עמי הנכר ולפיכך יררו לבאר שחת היצר והרצח, בכח או בפעל, הם שקיאו ל״אהבה״ נגד אויביהם — וגם לותר אינו יוצא מן הכלל. גבורת הדעת, בה התאזרו אבותינו ללכת את דרכם בעולמם. לא נמנעו מלהכיר מה לפנים מה לאחור מה למעלה מה למטה, לפי שידעו כי על הכל "אין עוד מלביד. ואחרי כן יצאו להאיר את הלבבות, כמדת אור הדעת כך מדת לבת הלב. ולפיכך לא פרוד כי אם יחוד. — אל תכבה הארת הלבבות. והלא מקרא מלא דבר הכתוב ובתפלה יום ליום יביע ולילה ללילה יחוה: "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד׳ הוא האלדים". דר. פנחס יעקב כהן, ליפציג. ע״ד עיקר הברכה, ברכות י״ב• גרסינן בברטת דף י״ב ע׳א: פשיטא היכא דקא נקיט כסא דחמרא בדיה זקסבר דשכרא הוא ופתח ומברך אדעחא דשכרא וסיים בדוזמרא יצא וכו׳ אלא היכא דקא נקיט כסא דשכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא ופתח ומברך אדעתא דחמרא וסיים בדשכרא מאי בתר עיקר ברכה אזלינן או בתר חתימה אזלינן ת״ש שחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא וכו׳ כללו של דבר הכל הולך אחר ה) עי' מה שהיטיב לכתוב רא״א קפלן זצ״ל במאמרו ״שתים שהן אחת״ ישרון 8/4, VIII»