Jeschurun · 1926-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1926) · p. Seite 48

48 ע״ר עיקר הברכה, ברכות י״ב מח דמסיםא קא דייק ונו׳ אבל מרישא דפתח אדעתא דיוצר אור וסיים במעריב ערבים דקתני לא יצא ליכא למידק, דפש־טא דהיכא דחתימה לא הוי בתקונה דלא אמר כלום דלכו״ע חתימה עדיפא עכ״ל. ועיין בשו״ע סי׳ ר״ט בט״ז ובמ׳יא ובכל שאר המפרשים שם שתמהו על המחבר שבתב בסעיף א' שאם ברך על המים ולון בעיקר הברכה על המים וסיים בורא פרי חנפן שיצא, ונמשך מה אחר דעת הרמב״ם, והקשו עליו כל המפרשים הא הימב״ם גופיי לא פסק כך אלא גבי שברא היוצא מן הגפן, והסכימו כולם לדעה אחת דלא אזלינן בתר דעתו אם אמר שלא כהוגן, ועיי״ש. ולדעתי יש להוכיח כן מהגמיא דשמעתין, דמבעי לה היכא דנקיט כסא דשכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא פתח ובריך אדעתא דחמרא וסיים בדשברא מאי בתר עיקר ברכה אזלינן או בתר חתימה אזלינן, ולמה לא מבעי לה ג״כ היכא רפתה אדעתא ד ש כר א וסיים בדחמרא? וזו נ״ל ראיה ברורה דנם הש״ס ס״ל דבכהאי גוונא פשיטא דלא יצא, דהיכא שקלקל בחתימה שעיקרה בדבור מעות לא יוכל לתקון הוא. ועתה נראה לי פשט דברי הגמרא כן: פשיטא היכא דקא נקיט כסא דחמרא בידיה וקסבר דשכרא הוא ופתח ומברך אדעתא דשכרא וסיים בדחמיא יצא, דאי נמי אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא וכו׳ ופירש״י תחלת הברכה אמר ע״מ שהכל וכיון שהגיע למלך העולם נזכר שהוא יין ואמר בפה״ג בהא פשיטא לן דיצא, דאע״ג דקלקל בפתיחה ו?ון על שברא, מ״ם כיון שהקלקול אינו גרוע כ״כ, דהא אי גם סיים שהכל בדיעבד יצא, כדחנן על כולם א״א שהכל נהיה בדברו יצא, א״צ לתקן את קלקול הפתיחה ויצא בדיעבד — אלא היכא דקא נקיט כסא ד ש כר א ביריד, וקסבר דחמרא הוא ופתח ובריך אדעחא דחמרא וסיים בדשכרא מאי, בתר עיקר ברכה אזלינן או בתר חתימה אזלינן, ושאלת הנמי היא כאן באופן שהקלקול הוא גיוע כ״כ עד שאם טעה בזה בחתימה והזכיר יין בודאי לא יצא אפילו בדיעבד כאשר הוכחתי לעיל, ומבעי לה כיון שהטעות היה בעיקר הברכה, אעפ״י שהוא רק טעות המחשבה ולא טעות דבור בתר עיקר הברכה אזלינן וטעותה במחשבה מגרע גרע כמו טעות הדבור בחתימה או בתר חתימה אזלינן(והיינו דפירש״י בדיה בתר עיקר ברכה אזלינן — "ועיקר ברכה אדעתא דיין נאמרה והוי כמו שסיים ביין", דלכאורה דבריו האחרונים "והד כמו שסיים ביין", הם שפת יתר, אבל כונתו לפרש דכונת השים "אי בהר עיקר הברכה אזלינן" היא, אי טעות המחשבה בעיקר הברכה גרוע כ״כ כטעות הדבור בחתימה), ור״ל או נאמר דטעות במחשבה אעפ״י שהוא בעיקר הברכה, אינו גרוע כ״כ שלא יוכל לתקון ואם טעה בעיקר הברכה במחשבה וסיים בדבור כהוגן, תיקן בחתימה שעקרה בדבור מה שקלקל בפתיחה כמחשבה ויצא. ולפי״ז במר הוא דבל שאלת הגמרא היתד, רק על הפודחה, דהיינו אי טעות בפתיחה גרוע כ״כ עד שא״א לתקן, וע״ז רוצה הש״ס לפשוט מהברייתא דיוצר אור דקתני בשחרית היכא דפתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור, ובמעריב היכא רפתה ביוצר אור וסיים במעריב ערבים דיצא, דטעה נם בעיקר הברכה היינו בפתיחה