Jeschurun · 1926-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1926) · p. Seite 51

גא פירורים 51 שוב ראיתי בהגהות מצפה איתן כדברים האלה ונראה דרמי בר חמא ורב חם־א לא סבירא להו הא דרבא בסוף פרקן דפשיט דטעינת בבוס לאו משום נגיעה לחוד אלא משים שנבלע הדם בבגד דלפי זד, לא שייבא בעיא דרמא בר חמא ד הא פסול דם קדים ואתי מבי נגע בבגד ובכוס אינו טעון עד שנבלע בבגד וכזה יש לתרץ דברי הימב״ם ואין מקום לתמיהת הבסף משנה. אף הוא נעלם ממנו שלשיטת רמז״ל אין דם החטאת מקבל כל טומאה ואפלו נגעה בו טומאה ואחר בך ניתז על הבגד בין טהור בין טמא הבגד טעון כבוס שהרי לא נפסל הדם בנגיעת הטומאה. ובחנם טרח לקיים הגרסא שלפנינו בספרי רבנו ובל מה שטרח לא טרח אלא בשביל טעות סופר או טעית הדפוס. יא. מנלן דאזלינן בתר רובא במם׳ חולין (י״א.) נרסינן מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא. דוכא דאיתא קמן כגון תשע חניות וסנהדרין לא קא מיבעיא לן כי קא מיבעיא לן רובא דליתא קמן כגון קטן וקטנה מגלן. ושקלי וטרי ביה כמה אמוראים להביא לו מקרא מן התורה זה אומר בכה וזה אומר ככה. ויש לדקדק מת ראו על בבה להביא ממיחק לחמם אף כי קרוב הדבר מאד למצוא פתרון השאלה במקום מוצאה דמאי קא מיבעיא לן כגון קטן וקטנה מנלן כלומר יבם קטן שנא על יבמה קטנה מנלן שיגדלו זה עם זו ולא חיישינן שמא ימצא הוא סריס או תמצא היא איילונית כמו שפירש רש׳ י שם תפשוט לה מדאבי רחמנא יבמה יבא עליה ואי סלקא דעתך דלא אזלינן בתר רובא מאי שנא קטן וקטנה ומאי שנא גדול וגדולה מצות יבום ודכי משבחת לה ניחוש דלמא אבי המת לא הוי אבי החי כדאמר ר׳ מרי לקמן מעבר לדף גבי מכה אביו דלמא לאו אביו הוא והבא נמי דלמא לאו אהיו הוא והתורה אמרה להקים לאחיו שם בישראל ואין אחיו אלא מאביו כדילפינן לה ניבמית י״ז: מקרא• דלא סגי אם הוא אחיו מאמו ואדרבה נריעותא היא שנמצא פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוד, דלגבי אסור אשת האח אין חלוק בין אחיו מאביו לאחיו מאמו. ואין לומר העמד האם בחזקת צדקת ואפלו תימא לא אזלינן בתר רובא שפיר קא מיבם לאשת המת דסמכינן אחזקה כמו שבחבו התוספות להלן בד״ה כגון דד,ך דיחויא לא קיימא לפי המסקנא כמו שכתב מהרש״א כאן דאיכא למימר שמא נאנסה אמם. וכי תימא משכחת לה בשני אחים משתי נשים מה נפשך אם אבי המת הוא גם כן אבי החי הרי כאן מצות יבום ואם לאו אשת המת מותרת לשוק וכנה של אשת אביו איש זר הוא לגבה ויכול לקחתה לו לאשה, הא ניהא כשאין שם אח אחר אלא הוא לבדו אבל אם יש עוד אח שני אין אחד מהם יבול לכנוס אלמנת המת דשמא האחר הוא יבמה והוא לא ואנן דרשינן ביבמות כ״ד. וכן הוא בספרי והיה הבכור אשר תלד מבאן שמצור, בגדול ליבם גדול מכלל דאיכא קטן ממנו ואי אמרת לא אזלינן בתר רובא ניחוש דלמא הקטן הוא אח* המת והגדול איש זר ונמצא פוגע בלאו דלא תהיה אשת המת החוצה,