Jeschurun · 1926-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1926) · p. Seite 53

גג הוראתה של מלה עמומה הסרה בערוך 53 עידו, ואם יש גשמים מביאין עפר יבש ונוחנין על פניו ומכסין את פניו בבגדו ונותנין עפר על בגדיו שהוא על כולו וכר וכר. המלה ברד הנזכרת כאן היא עמומה ביותר, ומהרי״ד במברגר, מצא איפא לנכון לפניו להגיה במקומה: ג ר י ד. ידירי הרב החכם פרופיסור דר. ש. קליין במאמרו: על כתבות א״י מתקופת הביזנטינים והערבים2) הגיה את המלה הזאת ומציע תחתה: שרב. וידידי החכם פרופיסור דר. י. נ. עפשטיין פירש את המלה הזאת: "יובש", והביא לפירושו זה םעייתא מפירושי ר׳ נחשון גאון על עבודה זרה שנמצא בכ״י בספרית המדינה בברלין3) ונעתקו ג״ב מחכם אחד חיים מיכאל שמו, ושעל שנוייהם דן פרום׳ עפשטיין במאמרו I). Rechtsgutachten der Geonim Jahrbuch :בשנתון ed. Cassel nach Cod. Berlin und Ms. Michael 236 ..der Jüd.-Literarischen Gesellschaft. IX. S בפירוש ר׳ נחשון גאון לעבודה זרה דף נ׳, ע״ב על מאמר הגמרא: מתלעין וטזהמין בשביעית ואין מתלעין ומזהמין במועד כאן וכאן אין מגזמין, וסכין שק לגיזום בין במועד ובין בשביעית, נאמר: זיהום אוקומי אילנא ושרי שמטיל לו זבל שלא יבש מן הברד, ואצל גיזום נאמר בכ׳יי אחד: וסכין שמן את החתך כדי שלא יכהו הברד, ובכ״י השני: כדי שלא יכהו שרב. עפשטיין הסיק מזה כי פירושו של ברד היא יבש. ד,נירפא בתשובת ר׳ נטרונאי גאון מצאה לה אשור. ובאמת מר פרום. עפשטיין לוקח לו את הגירסא שבתשובות ר׳ נטרונאי גאון לסייעחא כי הגירסא שבכ״י האחד האומר שלא יכהו הברד (ולא השרב) היא היותר נכונה. והפירוש של יובש הוציא כנראה מזה, שבתשובה הנזכרת נאמר כי בא״י "סומכין שיש שם ברד ומתיבש המת ואינו מתליע", כי כל יסוד איתימולוגי נשאר לנו חייב. וכנראה מדברי ידידי הרב אסף, במחברתו הנזכרת הוא מוצא ג״ב סיפוק בפירוש זה, ודי לו בזה שע״י הדברים בפי, ר׳ נחשון גאון מתקיימת הגירסא. אבל הקושיא מתעוררת: מאיזה שורש יטל להיות השם ברד עם המובן: "יובש׳? שורש כזה לא נמצא לא בשפתנו, ולא בסורית ולא בערבית ולא באשורית. והנה בקראי את הדברים עוד הפעם במחברתו של ידידי הרב אסף, כתבתי לו בחפזון, כי לפי דעתי העניה הנירסאות בתשובת ר' נטרונאי וגם בכ״י פירוש ר׳ נחשון גאון דל, אמנם נטנות הן, אבל פירושו של^ברד איננו: יובש, אלא: קרירות או קור, שזה לקוח ק השפה הערבית שפירוש קיר או קרירות. ולפי דעתי אין להדגיש בתשובת ר׳ נטרונאי את המלים... ומתיבש ובו׳ אלא אח המלים: ואינו מתליע. כי עי״ז שיש בכורין שהם במערות, קרירות, כידוע לכל מבקרי המערות, גוף המת איננו ממהר להעלות סרחון ולהתריע תולעים אלא הוא מתיבש לאט לאט, בעת ששונה הדבר בבבל ששם (עפ״י מאמר חז״ל בר״ה דף כ׳.) חביל עלמא, ואין שם קור. וע״כ אמר הגאון שישיטו על המת עפר, ואם יש גשמים, והאדמה לחה וג״ב ימהר להתליע, יביאו עפר יבש ויתנו על פניו, והכל כדי שלא יתליע המת בטהרה. והמעתיק שהעתיק *) קובץ ב' של החברה העברית לחקירת ארץ ישראל. s) עיין תשובות גאונים קדמונים הוצאת דוד קאססעל דף ל׳יט ע״ב.