Jeschurun · 1926-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1926) · p. Seite 55

נה משפט כפו 55 של תורה המוארת באור החקירה האמתית, הרחוקה מפלפולים לשם פלפול וחרודא בעלמא, שאינה מתאמצת "לעייל פילא בקופי דמחמא". כך יכולים ללמוד כרי להניע אל האמת בפשט הדברים, מבלי גם להסתבך במבואות וסמטות וצדי דרכים שיותר משהם מובילים אל המטרה, הם מתעים אותנו מני אורה, לכהפ״ח מעכבים עלינו את דרכנו. בחלק הראשון מתעסק המחבר הנכבד בשב שמעתתא: א) מהות האיסורים וסבתם; ב) גדרי אסורי נדר ושבועה; ג) מהות הנזירות בכלל ובפרט; ד) סוגי איסורי עצמו בכלל התהוותם ובטולם; ה) ממונא מאיסורא; ו) תוכ״ד ושליחות בהקדש; ז) מחשבה ואמירה בהקדש ותרומה. וכמו״כ בחלק ב׳ ג״כ ידין על שב שמעתתא (כנראה חביב על המחבר הנכבד המספר שבע!) אלו: א) הקדש בתור מושג פניני וממוני; ב) הקיש בחור מושג איסורי; ג) העבודות המתירות ומכשירי העבודות בקרבנות ומנחות; ד) "נדר כל העומד" במוקדשין; ה) זמן ומקום במחשבה ומעשה; ו) נדרי לשמן ושלא לשמן; ז) איכות המחשבות השונות הפוסלות במוקדשין. מתוכן הענינים הלזה שהציבו המחבר הנכבד, נראה כבר עושר ונכבדות החומר שעליו הוא הולך ודן עפ״י שיטתו ההגיונית. כל הוגה בתירה מתעדן בודאי בהצעת והגדרת עדנים רבי ערך כאלה, וישמח אס ימצא הארה חדשה בכמה פרטים, ולפעמים לו רק בדרך כלל. והמעיין בספר הזה יוכח תיכף, כי המהבר הנכבד לא כתב כאן חרושי תורה מאשר העלה המזלג, ילדי זמן שבאו בהיסח הדעת, או שנאמרו רק משום: דרוש וקבל שכר! לא ולא! המחבר הנכבד, ישב על מדוכת הדברים והמושגים שטרח לבררם, בכוונה מיוחדת, חשב וכתב, הגה ולטש, עד שיצאו מתחת יריו דברים מתוקנים שהיכבו לשיטה שלט־ ודרך מדהרת בהלכה והערכת מושגיה ומהותה.. כדאי, למשל, להתעמק בקריאת דבייו בשמעתתא א , חלק אי, ע״ד מהות האיפורים וסבתם. מה יפים רעיונותיו ומה נעים הסדר וההגדרה שנתן לנו במושג איסור חפצא ואיסור גברא! מ־ מענינת היא חקירתו, בפרק ד׳, בנייר דלא תסור "אס הוא רק עדן כבוד כללי או דהוי כאלו הן כתובין בתורה גופא". וכמו״כ מסקנתו הבהירה בענין הסתירות הרבית בשים ופוסקים. באיסורי דרבנן, מקרו אינם ראויים מראירייתא. מעדנת היא מאור הרצאת המחבר בשמעתתא די ע״ד "מיני איסורי עצמו בכלל, התהוותם ובטולם"; מסקנותיו שם בפרק ו , ז׳ וטי, וכמו״כ מסקנותיו בשמעתתא ו׳ בהגדרת המושג "תוך כדי דבור״, שהדברים קשורים בהצעת הדברים המעדנים ביותר, בעדן "מחשבה ואמירה בהקדש ותרומה", שעל קוטב אחד יסובו. יפה עשת המחבר, שהקדים לתת בח״ב בהחלת הספר מאמר בשם ״המדריך״ שהוא: מורה דרך להכללים [ו] המושגים, הנדרים, ההנחות והחקירות שנתחדשו ב״דרך הקודש" בשני חלקיו עפ״י סרר א״ב. הוא מראה לנו בזה גם עשירות הענינים לפרטיהם שמדובר עליהם במרת ההגיון. המאמר הראשון שבח״ב הדן ע״ד "הקיש בתור מושג קניני וממוני" קובע ברכה לעצמו. כל אוהב למור עמוק אבל עכ״ז בהיר ומסידר, יתענג ביות־ על שמעתתא זו. ואין כאן המקום להביא דוגמאות או לדון על פרטים שבמאמר זה התופס ל״ה