Jeschurun · 1926-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1926) · p. Seite 398

898 Eine Benennung der Türkei usw. ein Steindenkmal (über dem Grabe Hiobs) sehen, und dass man sagt, dass dies das Denkmal Hiobs ist; es brennen (dort) Kerzen, und man erweist ihm grosse Ehren, man beugt sich ihm und bringt dort Opfer . . . (Das wäre eigentlich ein Widerspruch) aber (die Erklärung) ist nicht schwer: es ist möglich, dass Hiob aus Mesopotamien, das in seiner Heimat ist, auszog, mit den Völkern kämpfte und in Konstantinopel König wurde, so wie es (auch) mit Eliphas dem Sohne Esaus geschah, als er (Eliphas) vor Joseph aus dem Gefängnis floh, hinging und in Rom König wurde, so wie es Rabbi Meir Arama1, gesegneten Andenkens, beschrieben hat2.״ 6) In der Chronik von Joseph Sambari3, der Geschichte der Juden in den islamitischen Ländern, die er 1672 beendete, lesen wir beim Jahre 5420 der Schöpfung (== 1660 d. gew. Zeitrechn.) von einem schrecklichen Unglück, das über die Juden, die ״im Lande Uz, einer Stadt und Mutter in Israel, Kustandina (Konstantinopel)״ wohnen, hereingebrochen ist4. 7) Die Approbation (הסכמה) des Prager Rabbiners R. David 0 S. oben S. 395. 2) Siehe M. Straschun in Ha-Magid IX, p. 101 (No. 13): "ולפלא בעיני על הגאון פורנו הר״ש י פ ה אשר אורו זרח שמה בעיר הלז קוסמנמינה ולא בדק י ס ה בזה/ ואיוב באיוב נתחלף לה עי' יוחסין, ד׳ קוסטאנטינא ד ע״ב שכתב . . . ואחר זה ראיתי שגם חד מנן דעייל להתם הוא הרה״ג מריה יוסף שווארץ ז״ל בספרו מביא ג״ב שמראים קבר איוב בקוסטאנטינה וחשב שלדעתם הוא איוב דקרא ע״ש, ולא הביא מש״כ היוחסין והמגיה . . 3) Einen Teil der Chronik hat Ad. Neubauer in seinem ״Mediaeval Jew. Chronicles“ Oxford, 1887, I, p. 115-162 nach Ms. Bodl. 2410 unter dem Titel לקוטים מדברי יוסף abgedruckt; nach dieser Edition hat A. B e r - liner die Chronik Sambari abgedruckt als besonderes Büchlein: ״Quellen- Schriften zur jüdischen Geschichte und Literatur“, I. Aus Joseph Sambari’s Chronik. Berlin 1896. 4) Opus cit. (ed. Neubauer) p. 149 (ed. Berliner, p. 62): ובשנת חמשת אלפים ות״ן ליצירה ואש יצאה מאת ה' יום שבת קדש י״ו באב בשעת המנחה על שבר בת עמי יושבת בארץ עוץ עיר ואם בישראל היא ק ו ש מ נ ד י נ ה היתה שרופה באש וכסותה ותעל עשנה בעשן הכבשן ויהי העם למאכולת אש עד יום ג, וכל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה׳ ותהלך אש ארצה ונשרפו הבתים והחצרות והשדות ובתי כנסיות ובתי מדרשות לולי ה׳ צבאות הותיר לגו שריד.