Jeschurun · 1926-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1926) · p. Seite 393

Eine Benennung der Türkei usw. 39Ü Nach der Eroberung von Byzanz durch die Türken i8t für die Juden in der Türkei eine glückliche Epoche eingebrochen: es sammelten sich dort die Wanderer aus Deutschland, später auch die Verjagten aus der Pyrenäischen Halbinsel; es wurde ihnen erlaubt, Synagogen und Lehrhäuser zu bauen und Druckereien zu begründen — unter diesen Umständen ist es natürlich, dass die Beziehung der Juden zu den Türken eine freundschaftliche und unendlich dankbare war. Der Terminus Uz (עוץ) verliert zu dieser Zeit seinen odiösen Charakter, der mit dem Namen des ״ Sünders Esau“ (עשו הרשע) zusammenhing, und wird als Bezeichnung der Türkei* 1 * * mit dem ,Gerechten“ Hiob verbunden, der im Lande Uz lebte. *"1454 =) הדר) gesandt wurde ("קבץ על יד, הוצאת מקיצי נרדמים/ שנה ד,, תרמ״ח קבוצים על עניני עשרת השבטים ובני משח). p. 45—46: *גילי מאד בת ציון הגה מלכך בא אמרו מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלח מבשר טוב משמיע ישועה אום, לציון מרך אלהיך .... באנו להודיע ולגלות ולבשר אליכם ולכל בגי ישראל בשורות טובות ונאמנות ברשום אמת הם כתובות מסיגי הגאולה והישועה הגדולה אשר לכל בני ישראל מקוים בעזרת ה, הנה שמויינו (!) זה קוינו לו. אנחנו בני בריתכם מודיעים לכס אנחנו אחינו אנשי גאולתנו השמועות והבשורות הטובות אשר שמענו ואשר ידענו בעינינו בשר (!) בשנת דר״י עי״ן כי השנה השנית אשר בה נתקיימה הנבואה הגדולה והעצומה והטובה לסמן גאולתנו שנבא ירמיהו על פסוק שאומר באיכה שישי ....עוץ שהוא ק ו ש ט נ מ י ב א בשאר לקיים במהרה בימינו תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך . . ..״; siehe S. M. Lasar, עשרת השבטים (im השלח, Bd. IX, Berlin, 1902, p. 357). 3) Siehe z. B. אגרת אל קהלות הקדש היהודים הנמצאים באשכנז להודיע להם מיטב ארץ תוגרמה ויתרון מלכות ישמעאל מאת יצחק צרפתי. Isaak Zarfati, Sendschreiben an die Juden Deutschlands über die Vorzüge der türkischen Länder und der mohammedanischen Regierung (ediert von Ad. Jellinek in seinem קונטרס גזרת חתנ״ו, Leipzig 1854, p. 180• 1J Möglich — ich sage es nur als Hypothese — dass die Juden den Namen עוץ für die Türken, wegen des Gleichklanges mit dem Namen eines türkischen Stammes ״Oghuz4‘ oder ״Ghuzz“ gebrauchten. Diese Bezeichnung ist bei den arabischen Schriftstellern als je-, *ije. zu finden, bei Konstantinus Porphyrogenetus und anderen byzantinischen Autoren ist es: Ou'C OuCot; diesen Namen finden wir auch im mittelalterl. jüd. Schrifttum, z. B. bei Benjamin aus Tudela: בני ג ו ץ מן כופר אל תורק (ed. Ascher, p. 86), im Antwortschreiben des chosarischen Königs Joseph an Rabbi Ghasdaf ibn Schapruth, wo der vierte Sohn Togarmas אוגוז (Oguz oder Uguz)