Jeschurun · 1926-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1926) · p. Seite 27

כז לברור מושג הנדרים ותרממיהם 27 שבועה גם קודם מ׳ית כמו שבועת אברהם לאליעזר עבדו ושבועתו לאבימלך וק עוד כל השבועות הללו לא נמצאו אלא בין אדם לחבירו ואפשר שלא היו שבועות גמורות כפי המושג התורתי רק היו מין הבטחה וכריתת ברית בעלמא. או אפשר, והוא היותר נכון, שאברהם שהשיג את כל התורה כולה עד שלא נתנה, השיג ג״ב את ענין השבועה והוא שלמדה לכל העולם. ולכן עד אברהם לא מצינו שבועה בהורה. [ובזה אפשר לאמר במה שאמרו חז״ל בשבועות דף ל״ו ע״א דשבועת הקב״ה לנח שלא יהיה עוד מבול על הארץ היתד, ע״י אמירת "לאו לאו" תרי זימני. ולמה באמת נשתנתה שבועה זו מכל שאר שבועות שהקכ״ה נשבע שהיו בפירוש? ולפי״ז י״ל משום דנה עדיין לא השיג ולא ידע מענין שבועה. ולכן אם הקב״ה היה אומר לו "בי נשבעתי" לא היה מבין מהו זה. ומשום שהש״י רצה שההבטחה תהי' בשבועה, לכן אמר לאו לאו תרי זימני. ואין סתירה לזה ממה שכתוב ויאמר ד׳ אל לבו, כי כבי כתב הרמב״ן בסדר תולדות לדברי הפסוק "ויאמר עשו בלבו" (כ״ז מ״א) וז״ל: "ההסכמה בדבר אשר ימלך אדם עם לבו תקרא אמירה עם הלב אעפ״י שיהיה בה דבור בשפתים" וכר׳ יע״ש ובפרט לפי גרסת הספרים שהביא הרא״ש שבועות שם סימן כ״ז לאו קרא זה נאמר לשכנעה, אלא קרא אחרינא ע״ש ואף הרא׳ש שחלק על גרסתם בכ״ז כתב מפורש שם דהשבועה היתה לנח] וכן נזירות וחרמים המה מושגים תורחים שחדשה התורה ענינם. ולכן רק השם שקראתם התורה היוצרת את המושגים האלה, הוא שמם. ומלבד השם הזה אי אפשר להיות להם שם יען כי אין לנו המושגים האלה שנדע לקרותם בשם. וע״כ גם האומות שקבלו אח״כ את המושגים האלה מישראל, קראום כן בשמות התורה. וזהו שאונקלוס הניח תמיד המלים האלו ולא תרגמן. כי אף שתרגם מלת "שבועה" ברוב המקומות "קיים" או "מומתא", אץ אלו שמות העצם של שבועה אלא רק תרגום הענין, כי תרגם קיים עבור שקבל וקיים הדבר בשבועה. וכן מלת "מומתא" אינה לשון שבועה אלא לשון אלה, כי תרגום אלה בכ״מ הוא מומתא. ואטרינן בשבועות דף ל״ה ע״ב דאין אלה לשון שבועה כי אם דאין אלה אלא בשבועה, והיינו שהשבועה נקראת בן על שם האלה שיש בה. ועוד משום דמבואר שם בדף ל״ו דגם לשון אלה מועילה ונחשבת כמו שבועה [ולפי״ז אין מלת מומתא מכלל הכנויים וכמו שהוא ג״כ לדעת הרטב״ם הנ״ל, רק מטעם אחר. יען כי מושג אלה ישנו בכל העמים והלשונות ולבן כשילפינן מקרא דגם זה מועיל ונחשב כמו שבועה אין חלוק באיזו לשון שאומרה כנ״ ל] אבל במקום שהוכרח מאיזה טעם לתרגם את עצם המושג של שבועה כמשמעה, רא תרגם כלל אלא הניח המלה כמו שהיא בתורה. כגון בויקרא ה׳ כ״ב כ״ד ושם י״ט י״ב וכן בשמות י״ז י״ט תרגם על כי יד בו׳ בשבועה אמירא דא כו׳ [ובסמוך יבואר הטעם לכל תרגומין בזה]. וכן גם מלת נזיר שבכל הפרשה של נזיר בפ׳ נשא לא חינם אותה "פרוש" כמו שרגיל לתרגם אותה בשאר מקומות וכמו שתרגם "ולקדקד נזיר אחיו" בבראשית מ״ט ב״י פרישא דאחוהי וכן "וינזרו מקדשי בנ״י" בויקרא כ״ב ב׳ ויפרשון מקודשיא אלא הניח השם נזיר כמו שהוא