Jeschurun · 1926-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1926) · p. Seite 33

שיטות תלמודיות 33 לג ד) ועתה אם נשים עין בקרת על ענין הזמנה מילתא מיד תעלה השאלה: מה היא הבנת ענין ההזמנה וגבולו? הכי היא הזמנה במחשבה בלבד או הזמנה בדבור או אפילו במעשה? ועל שאלה זו מרהיב הר״ן בחדושיו על סנהדרין את עיונו בלשונו הבהירה וחולק על הרמב״ן אשר דעתו כי ההזמנה בנ׳יד ר״ל הזמנה גרידתא בלא מעשה. ובאמת בנקל מסתברא כי בהזמנה בפעל ובמעשה עסקינן. הלא כבר מלת הזמנה עצמה תורה על זה; כי המכין דבר במחשבתו או בדבורו בלי פעולה מעשית הוא המקדיש, לא כן המזמין אשר כבר מתחיל ההשתמשות הפרטית במעשה הידים. ולבד מזה מי לא יראה ויבין כי בכל ההלכות הישנות אשר לפיהן הדין הסוגיא בסנהדרין על דעתן של אביי ורבא בלי ספק בהזמנה מעשית עסקינן, ומן התימה על הרמב״ן איך דחק להכחיש זה בקצתן. למשל במתני׳ דהיו אביו ואמו מזרקין בו בלים, מי יחשב את זה למחשבה בלי מעשה? ובטתניתין דכיפה שהוא טמא מדרס אין מן הצורך כלל להבין מלות "ונתנתו לספר" בעדן זה כי נחנה את הכיפה רק במחשבתה לס״ח, אדרבא יותר מסתבר כי באה ומפיה את הכיפה בידים לראש הכנסת (נתנתו לגזבר). ואפילו בעדן האורג בגד למת עצמו מוכח בסיף הסוגיא מתוך קושיתו של רבינא לרבא "מי איכא דוכחא דרמו ביה מת וארד ביה בגד למת" והתירוץ על קישי׳ זו בהדיא כי העדן כן אשר האריגה צריכה למת אחד בפרט, אשר בקבורתו שוהין עד עשית הבגדים, והלא זה הוא בודאי הזמנה במעשה? ה) והנה בהשקלא וטריא מוכח כי מן ההלכות הישנות שבע הן אשר אין מן הנמנע לפרשן הן אליבי׳ דאביי הן אליבי׳ דרבא. לא בן הברייתא דאמר לאומן עשה לי תיק של ספר ובו/ אשר שם כ״ב נראה לעינים בי הזמנה לאו מילתא עד שבעלי הסוני* מוכרחים לחזר על פלונתא ישנה אודות ההזמנה בין רשב״ג וחבריו. וכבר הערנו לעיל איך ס״ד כזו קשה מאד על ההבנה. הלא לבד מה שלא נמצא מימי התנאים שום זכר לדרוש זה אם הזמנה מילתא או לא, מי לא יבין וישכיל כי התנאי של עבוד התפלץ לשמן משונה מכל וכל מעדן ההזמנה בעלמא? אך מ׳ימ אחרי אשר עלה על דעתם של בעלי הסוגיא לבקש מתוך הפלונתא בין רשב״ג וחבריו אודות העבוד לשמן חילוק הדעות בעדן הזמנה מילתא לא נמלט מהחקירה באיזה אופן נוכל לכוון הסלונתא הנ״ל לעדן ההזמנה. ובנוגע על חקירה זו ודאי דעת רש י ז״ל כי המצריך עבוד לשמן הוא החושב ההזמנה לדבר חשיב, וכן להיפך, נראית פשוטה וקרובה על השכל. אך השיגו עליו בעלי התוספות בד״ה אע״ם ובעל המאור, הביאו הר״ן בחידושיו, ופירשו בהיפך כי החושב שאר ההזמנות ללא דבר הוא המצריך בתפלין משום קדושתן עיבוד לשמן, והסוכר הזמנה מילחא די לו בהזמנות אחרות כנון קציצת העור וחתיכתו אע״ם שלא עיבדן לשמן, והקושי׳ העולה תיכף ומיד על פירושן היא זו: אם באמת תנאי העיבוד לשמן היא רק להזמין את עור התפלין לתשמישו הקדוש, למה זה ועל מה זה תחל ההזמנה ההיא כבר בהעיבוד, הלא די היתד. בהזמנה כל דהו כגון בחתיכת העור? אלא ודאי הדבר כך, כי אדרבא