Jeschurun · 1926-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1926) · p. Seite 34

84 שימות תלמודיות לד החושב ההזמנה בעלמא לדבר חשוב הוא המצריך בתפלין משום קדושתן הזמנה יתרה מתחלת העיבוד. אך בעלי התוספות ובעל המאור וההולכים בזה בעקבותיהן לא רצו בפירוש רש״י דל הפשוט משים טענות שונות. הא׳ כי בנימין נייד בי איתא בענין ס״ת שלא עיבדו הגוילין לשמן: מתיך שאתה נאמן להפסיד שכרך אתה נאמן להפסיד ס״ת? דרי לך דההלכה כרשב׳יג בעיבוד לשמו, ובהזמנה קיימא לן בבל מקום כיבא דלאו מילתא. ואי משום הא קשה להשיג על דעת רש״י דל הפשוטה, כי אע״ם ששי של תפלין הל״מ מ׳׳מ אין לרמות קדושת ם״ת עצמו לקדושת הבתים ■של התפלין. וההשגה השני, והיא מבעל המאור, ממנחות מ״ב ב/ כי לפי דעתו מוכת שם בהדיא כי בבתים של התפלין קיימא לן דצריך עיבוד לשמן כרשב״ג ובהזמנה ק׳ ל כרבא? ובמחי כ נשאל האם באמת הדבי־ כן? הי*א בסוף הסוגיא שם נראה כי תנאי דטעימה והצביעה בציצית נובעים בפני עצמם ממה שכתוב בתורה "כליל תכלת"? (עיין בתוספית שם בד״ה משום שנאמר). ו) ומתיך הקישיות הד ל יצא לו להרמכ״ן דל לפיש מלות "תנאי היא" במקום זה באופן מיוחד, והוא כי דלאו למימרא דת״ק ורשב״ג חולקים בעדן הזמנה מילתא, אלא דאביי אתא לדחויי דנגד התנא של תיק של ספר עומדת ברייתא אחרת דציפן ז־ב המורה לנו לכל הפחות כי רשב״ג מצריך עיבוד לשמן משום הזמנה מ־לתא, ואפשר שנם ת״ק דרשב״ג מודה דהזמנה מילתא, ורק בזה חילק כי לפי דעתו הזמנה כל שהוא סגי ואיננו צייך שיהיו כל עשיותיו בקדושה. ואף כי הר׳ין בחידושיו מסבים עם פירוש זה לא נוכל להכחיש כי קשה מאי־ לקבלו, לא לבד משום דפשטות לשון הסוניא מתמדת לה, אך חוץ מזו הלא במנחית מ״ב ב, איתא ודל: "אמי רב יהודה אמר רב עשאה מן הקוצים וכו׳ כשרה, כי. אמריתי׳ קמי׳ דשמואל אמר אף מן הסיסין פסולה, בעינן טרי׳ לשמה; כתנאי ציפן זהב וכר"; הרי לך בהדיא במעט לשון הסוגיא דסנהדרין ממש, ושם לא קדמה לה שום ברייתא אחרת, אלא ודאי נראה כי פירוש רש״י הוא הנכון וההשגות ננדו אינן מוכרכות כאשי ראינו לעיל באות ה׳. ז) ולעדן ההלכה מסיק הסוגיא בסנהדרין מ ה ב׳: והלכתא כוותי׳ דרבא. גם הסוגיא במקומות שונים נקט דעת רבא דהזמנה לאו מילתא להלכה שאין בה ספק, כמו בסוכה ל״ג ב׳ בעדן מיעוט ענבי ההדס "והזמנה בעלמא לאו כלום הוא", ובמנלה כ״ו ב׳ בעדן אבני בית הכנסת איתא "ואפילו למ״ד הזמנה מילחא היא" ר״ל לרעתו של יחיד אשר אין דעתם של רוב החכמים נוחה הימנה. ח) וכמו שההזמנה לחוד לאו מילתא כן תחל ת ההשתמשות בלי ■הזמנה לאו כלום, כי כן איתא בסנהדרין שם ובביכות כ״ז א• בשם רב חסדא לעדן סודר של תפלין: אזמני׳ ולא צר ביה וצר ביה ולא אזמני׳ שרי למיצר ביה פשיטי». ובנמוקי יוסף על הרי״ף בסנהדרין מ־סיף על זה כי לאניי דאמר הזמנה מילתא היא ודאי אם לא צר ביה לפעמים באקראי כי אם בכל פעם בקביעות, אזי אין צריך עוד הזמנה בהריא כי מתוך השתמשות בקביעות בזו נראה ההזמנה מעצמה.