Jeschurun · 1926-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1926) · p. Seite 36

36 פירורים לו גוונא אמרינן בפרק שני שעירי יום הבסורים (ס״ג: וס״ד.) דאצטריך קרא למעט בעל מום ומחוסר זמן משעיר המשתלה והתם בפ״ק דחולין בלאו האי קרא פש־ט דאזלינן בתר רובא ודוק. אמנם תירוץ זה עולה יפה אם נאמר כשנטרף שעיר המשתלח אחר הוידוי לית לן בה ואין צריך ליקה אחי במקומו שכבר נגמרה מצותו ושילוחו לעזאזל אינו מעכב. אבל מסתימת לשון רבנו שלא נתן חק וגבול מתי נטרף או הומם או נשחטה אמו משמע שבכל ענין פסול ואפלו לא נעשה טרפה או בעל מום או מהוסר זמן אלא רגע אהד לפני דחייתו לצוק צריך לשלח שעיר אחר תחתיו. ואם כן אין תירוץ זה מספיק דמהאי קרא לא שמעינן אלא שיהא חי כל זמן שהוא בעזרה דהא יעמד חי לפני ה׳ כתיב ואבתי לא ידעינן שהוא פסול אם נטרף אחר שיצא מחומת העזרה. ואנחנו כבר הוכחנו בסימן ד׳ שלדעת רבנו ז״ל אם מת המשתלח קודם דחייתו לצוק צריך לחזור ולהגריל אפלו לא מת אלא אחר הוידוי ומה לי מת מה לי נטרף. בשלמא אם ה ומם אחר הגרלה אין צריך להביא זוג אחר כיון שאפשר להלל את בעל המום על שעיר אחר בלא הגרלה כמו שאמר רבינא ביומא שם (ם״ג:) וכמו שפירש רש״י שם שאם מהללו על אחר אין צריך להגריל שהרי מכה הראשון הוא בא. אבל אם נטרף המשתלה אי אפשר לחללו שאין ם־דין את הקדשים להאכילן לכלבים ולפיכך אין כאן תקנה אחרת אלא לחזור ולהגדיל על שני שעירים אחרים והטרפה תרעה עד שתמות והשעיר הממלא מקומה ילך לעזאזל המדברת וחברו ירעה עד שיסתאב וימכר אם נטרף המשתלח הראשון לאחר שנגמרו כל המתנות כולם ואם קודם לכן נטרף יקרב השני שבזוג השני ודם חברה של הטרפה ישפך. וקושית לחם משנה על רמז״ל בלאו הכי לא קשה שאין לחשוד רבנו הגדול שהוציא דרשה זו מלבו יעמד חי למעט את הטרפה ואין ספק שמצאה באיזה מדרש והדבר ידוע שהיו לפניו מדרשים שאבדו לנו כמו מכלתא דרבי עקיבא שהזכיר בהקדמתו לספרו משנה תורה ושם כתב גם כן שרבי ישמעאל פירש מאלה שמות ער סוף התורה ואנו אין בידינו אלא מהחדש הזה לכם עד סוף ספר שמות וכמה הלכות נמצאו בחבורו הנפלא שאפלו מרן בעל כסף משנה שכל רז לא אנס ליה לא ידע מקורן. ועכשיו נהפוך הוא שאין הקושיא על רמז״ל שהניא מקרא זה אלא על רב אחא בר יעקב •שלא הביאו שם בפרק קמא דחולין כי מה שכתוב במשנה למלך דנלאו האי קרא פשיט דאזלינן בתר רובא במח״ב יש מקום לבעל דין לומר אדרבה אי לאו דרב אחא בר יעקב קרא אשכח הפוסל את הטרפה לשעיר המשתלח אין ראייתו משעיר המשתלח כלום דלעולם אימא לך לא אזלינן בתר רובא והשתא שני שעירים לפנינו שגס בזה הם שוים שכל אחד מהם ספק טרפה ועל ספק זה יוטל הגורל והשעיר שנקבע לשם יברק אחר שחיטתו אם נמצא כשר מוטב ואם •לאו יביא זוג אחר ויחזור וינייל על הספק עד שימצא האחד המיוחד לשם כשר ושלם והשעיר ההולך לעזאזל מה בכך שלעולם אינו יכול לבדקו הא אמרת דלא אכפת לן אם הוא טרפה אלא משום שמא יעלה עליו הנורל לה׳ והרי לא עלה אלא על כרחך לאו מצד סברא זו פוסל רב אחא בר יעקב את הטרפה