Jeschurun · 1926-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1926) · p. Seite 37

פירורים 37 אלא מגזרת הכתוב ולפיכך אפלו נטרף אחר הגרלה ואחר הוידוי נפסל והשתא שפיר מוכח דסמכינן ארובא דאי לא ת־מא הכא כיון דאי אפשר לבדקו אחר דחייתו לצוק ניחוש דלמא טרפה היה מעיקרא או נטרף אחרי כן. ואם צדקו דברינו אלה הדרא קושיין לדוכתיה מה ראה רב אחא בר יעקב לסמוך ראייתו על ברייתא זו שאין הגורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם הפוסלת את הטרפה מכח סברא בעלמא ואין ממנה ראייה מברהת דאזלינן בתר רובא ולמה לא בנה ראייתו על יסור נאמן מגזרת הכתוב שרבנו דל נשען עליו. וכדי ליישב קושיא זו נחפשה ונחקורה בתחלה דרשת זו מהיכן נפקא אם ממלת חי וסבירא ליה להא‘ תנא טרפה אינה חיה או דלמא טרפה חיה סבירא ליה ומלת יעמד קא דריש כמו שמצינו בבכורות (ס״ז סע״א) גבי מעשר בהמה דררשינן בל אשר יעבר תחת השבט פרט לטרפה שאינה עוברת והכא נמי אימא יעמד פרט לטרפה שאינה עומדת. והנכון בעיני שלשון ח י הוא דורש דאלו לשון יעמד הוד. ליה למילף ממקרא שלפניו ולקח את שני השעירים והעמיד אתם לפני ה׳ פתח אהל מועד מאי אית לך למימר והעמיד על ידי אחרים משמע ולא דמי לכל אש־ יעבר דמשמע מאליו יעמד נט* על ידי אחרים משמע שיש אם למקרא ואנחנו קוראים יעמד לשון הפעל ולא יעמוד כבנין הקל אלא ודאי מלת ח י קא דריש וסבירא ליה טרפה אינה היה. ותו לא קשיא לרב אחא בר יעקב למה לא סמך ראייתו על מקרא זה יעמד ח י להוציא את הטרפה שאינה היה דאיהו לטעמיה אזיל שאמ־ (בחולין נ״ז סע״ב) הלכה טיפה יולדת ומשבחת ועל כרהך חך דרשה לא שטיעא ליה כלומר לא סבירא ליה. אבל רמדל פסק בהלכות מאכלות אסורות (פ״ד ה״ט) כל שאין כמוה חיה טרפה ושפיר נקט הכא להך דרשה. אכן אי קשיא הא קשיא לי הלא באותו פסוק עצמו כפרה כתיבא שנאמר יעמד חי לפני ה׳ לכפר עליו ולמעלה בתחלת הפרשה נאמר ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ובהא שמעתא גופה שאנו עסוקין בה (חולץ י״א.) יליף רב ששת בדיה דרב אירי דאזלינן בתר רובא מעגלה ערופה דכתיב בה כפר לעמך ישראל למעט את הטרפה ורבה בר רב שילא גמר לה מפרה אדומה דקרייה רחמנא חטאת לפסול את הטרפה קל וחומר לשעיר המשתלח דכחיב ביה כפרה ו ח ט א ת נמי קרייה רחמנא אינו דין שהטרפה פסולה לעזאזל. ואפלו תימא שאני פרה אדומה דכתיב בה חטאת היא אכל הכא לא כתיב אלא יקח שני שעירי עזים לחטאת כלומר שיהיו ראויים לחטאת והאי קרא קודם הגרלה כתיב אבל אם נטרף המשתלח אחי־ כך אין הכי נמי דלית לן בה דיקא נמי ובשעיר הנעשה לשם כתיב בתר הכי ועשהו חטאת ודרשינן ביומא (מ:) הנורל עושהו חטאת ואין השם עושהו חטאת כל שכן שעל ידי הלקיחה אין השעיר נקבע לחטאת מכל מקום כפרה כתיב ביה בשעיר המשתלח ובקדשים דמי כדאמרינן ההם בפרק קמא דחולין גבי עגלה עיופה. מיהו היינו דווקא לרבי שמעון האומר