Jeschurun · 1926-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1926) · p. Seite 38

88 פירורים לח (ביומא מ' רע״ב) לכפר אשעיר המשתלח קאי ובכפרת דברים הכתוב פרבר אבל לרבי יהודה שאמר (שם) לכפר אחברו קאי ובכפרת דמים הכתוב מדבר אף מהאי קרא ליכא למילף שהפרפה פסולה לשעיר המשתלח. והנה רמז״ל פסק בהא מלתא כרבי שמעון שכן כתב (שם פ״ב היו) זה שנאמר בתורה וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל מפי השמועה למדו שזה וידוי דברים ואף על פי כן לא קשה למה לא הביא מקרא זה למעט את הטרפה שאין דרכו לחדש דרשות מלכו ודרשה זו לא מצא כשום מקום מספרי חכמינו ז״ל ועוד לפי שיטתו שטרפה אינה חיה מאי אולמיה דהאי קרא מהאי קיא שהביא. ולרב אחא בר יעקב נמי לא קשה שכבר הוכחנו שעל כרחנו צריכים אנו לומר שמגזרת הכתוב פוסל הוא את. הטרפה לעזאזל דאי מצד הסברא אין ראייתו דאזלינן בתר רובא מתקיימת וקשיא לן מנא ליה הא שהטרפה פסולה מן התורה והיכן רמיזא שהרי מן הכתוב יעמד חי לא מצי למילף לה כיון דאית ליה טיפה יולדת ומשבחת. והשתא חדא קושיא מתורצת בחברתה דגמיר ליה מדכתיב לכפר עליו וסבירא ליה כיבי שמעון בכפרת דברים הכתוב טדכר וקאי אשעיר המשתלח וכיון דכפרה כתיב ביה כקדשים דמי. והא דלא אסמכה אמקרא זה משום דפשיטא ליה מלתא טובא חיל קרי בי רב הוא ואפשר נמי דברייתא זו שהביא רב אחא בר יעקב על פסוק זה נשנית לכפר עליו מבאן שאין הגורל קובע לעזאזל אלא ביבר הראוי לשם אלא שקיצר התלמוד בלשונה ואנו אין בידינו לא משנת רבי אושעיא ולא משנת בר קפרא ומבלעדי התוספתא שנשארה לנו לפליטה כאוד מוצל מאש אין לנו מכל הספרים שחברו תלמידי רבנו הקיוש רק השרידים הנמצאים בשני התלמודים וגם הרבה ספרי מדרש שהיו למראה עיני הראשונים אבדו מאתנו ביוב הימים והגזרות חבל על ראבדין ולא משתכחין. ז. המפטיר בנביא במגלה (פ״ד ט״ה) שנינו המפטיר בנביא הוא פורס על שמע והוא עובר לפני התיבה והוא נושא את כפיו ואם היה קטן אביו או רבו עונרין על ירו. ויש לדקדק מאי רמתיה שהוא נושא את כפיו אטו שאר הכהנים שבכית הכנסת אין נושאין את כפיהם בלתי הוא לביו. וככר הרגיש בקושי זה רייט הלוי בספרו הוספות יום טוב שכתב משום סיפא נקט לה דאלו קטן לא אי נמי שהוא מתחיל כאלו הוא הנדול שבהם. ולא הגיד לנו היכן מצינו שבשעת נשיאת כפים הנדול שבכהנים מתחיל אבל מצינו ששליח הצביר קורא לפניהם מלה במלה והם עונים אחריו כולם כאהד ועיין בטור אורה חיים סי׳ קכ״ח בד״ה ושליח צבור. ומה שכתב אי נמי משום סיפא נקט לה להשמיעט שאם המפטיר קטן איט טשא את כפיו לא זכיתי להבין שהרי במשנה ו׳ בפירוש תנן שאץ הקטן נושא את כפיו. ולי נראה דנקט לה מפני ששנינו בברכות (פ״ה מ״ד) העובר לפני התיבה לא יענה אחר הכהנים אמן מפני הטירוף ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא