Jeschurun · 1926-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1926) · p. Seite 39

פירורים 39 לש את כפיו כלומר אפלו אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפץ וקא משמע לן הכא שאם הפטיר בנביא ומתוך כך מכבדין אותו שיעבור לפני התיבה ולפי זה אם כהן הוא לא היה לו לישא את כפיו אף על פי כן הוא משא את כפיו דמשום כבודו הקלו גביה ולא חששו שיטעה ודרי הוא כמי שהבטחחו שנושא כפיו וחוזר לתפלתו דתנן החם שרשאי. ח. סכנה ואין •בה מצוה (שם משנה חי) העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה נתנה על מצחו או על פס ידו הוי זו דרך המינות צפה זהב ונתנה על בית אנקלי שלו הרי זו דרך החיצונים. רש׳יי ז״ל פירש (שם כ״ד:) העושה תפלתו שבראשו עגולה כביצה וכאגוז סכנה שלא הכנס בראשו. וכן פירש רבנו חננאל ז״ל עגולה כאגוז ופעמים שנופל על פניו ברחום וחנון ואם התפלין על ראשו עגולין ירצצו מוחו וזו היא פינה. ואין פירוש זה נוח להתקבל שאין עצמות האדם רכים עד כדי שתרוץ תפלתו את גלגלתו אפלו הקציצה עשויה כאגוז או כביצה ואין צריך לומר כשהיא עשויה ככדור כמשמעה הרגיל של מלת עגולה. והא דאמר רב פפא במנחות (ל״ה.) מתניתן דעבידא כי אמגוזא דיחוי בעלמא הוא כלומר שאין מכאן ראיה שתהיה מרובעת בתפרה ובאלכסונה, ואולי מטעם זה נטה רבנו חם ז׳יל מפירוש אבי אמו כמו שכתבו התוספות שם (בד״ה סבנה) בשמו בשעת דסכנה יכול להסתכן בהן ולא תגן עליו הטצוה. ולשני הפירושים קשה בשלמא נתנן על מצחו או על פס ידו איכא למימר שעושה כן מפני שאינו מאמין בקבלת חכמינו ז״ל והולך בשרירות לבו שפירוש על ידך ובין עיניך כמשמעו והכי נמי צפן זהב ונתנן על בית אנקלי שלו שחושב זאת להדור מצוה וחפץ להתפאר בפני עם הארץ אבל מה ראה על ככה לעשות תפלתו עגולה ולהיות שחוק לכל עמו אטו בשופטני עסקינן. ותניא נמי במזוזה (מנחות ל״ב:) תלאה במקל או שהניחה אחר הדלת סכנה ואין בה מצוה. והתם פירש רש״י ז״ל כמו שפירש רבנו תם הכא סכנה מן המזיקים שאין הבית משתמי בה עד שיקבענה בצורת הפתח כהלכתה. ורבנו תם דיל פירש החם כמו שפירש רש״י ז״ל הכא שכן כתבו התוספות שם (בד״ה סבנה) פירש בקונטרס כיון דעשאה שלא כהלכתה אין הבית משתמר מפני המזיקים וקשה לרבנו תם ראם כן חוה ליה למיטר הכי כל העשויה שלא כהלכתה ונראה דתלאה במקל נוקף בה ראשו דלאו אדעתיה וכן אחורי הדלת רגילה להיות בולטת ומכה בה ראשו. ואף על פי שאיני כדאי לחלוק על רבותינו אשר מפיהם אנו חיים ועפר אני תחת כפות רגליהם אולי הניחו לי מקום להתגדר לכן אמרתי אחוד, דעי אף אני וכבודם במקומו מונח. שנינו בגטין(פ״ו מ״ב) האשד. שאמרה התקבל לי גטי צריכה שתי כתי עדים שנים שאומרים בפנינו אמרה ושנים שאומרים בפנינו קבל וקרע והוינן בה (שם ס״ד.) קרע למה לי ואמר רב יהודה אמר רב בשעת הגזרה שנו כלומר שמשנה זר