Jeschurun · 1926-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1926) · p. Seite 40

מ פירורים 40 נשנית בזמן שגזרה מלכות הרשעה על המצוות כמו שפירש רש״י שם. והלא הדברים קל ותומי־ ומה במקום שאין שום זכר ורמז סכנה במתניתן פרשנוה שבשעת הגזרה נשנית מקום שנזכרה סכנה בפירוש על אחת כמה וכמה שיש לפרש שבשעת הגזרה שנו העישה תפלתו עגולה והתולה מזוזתו במקל או מניחה אחר הדלת סכנה ואין בה מצוה. ומן המעשה שקרה לאלישע בעל הכנפים (שבת מ״ט. וק״ל.) ידעני שגזרה מלכות הרשעה גזרה על ישראל שכל המניח תפלין ינקרו את מוחו והיינו דחנן בעירובין (ריש פ״י) ובסכנה מכסן והולך לו. וקרוב הדבר שהיו בימים ההם אנשים שרצו לקיים מצות תפלין אבל יראו לנפשם פן יפלו ביד העריץ האכזר ובתם לבבם בחרו להם תפלין עגולות בחשבם להטעות בערמה הזאת את מבקשי נפשם וכמו כן תלו את המזוזה במקל כדי שיוכלו להסירה מהר בקרב עליהם מרעים או הניחוה אחר הדלת מקום שלא תראה מבחוץ. ולהזהיר התמימים האלה מפני חמת המציק הצורה את נפשם לקחתה אמרו סכנה ואין בה מצוה כלומר אל תבטחו בערמתבם כי לא תועיל לכם לבלתי הלכד בפח יקוש על כל דרכיכם ועל לא דבר אתם מוסרים נפשכם להריגה שאפלו המצוד, אינכם מקיימים בתפלין עגולות וכמזוזות שא־נן קבועות כהלכתן. בדפוס צבי הירש איטצקאוופקי, ברלין