Jeschurun · 1926-03-01 · Heft 3-4 (März 1926) · p. Seite 18

18 מעות לתקון יח בה את הכלי כגין פ' צלוחית, או לסמוך בה כרעי־ המטה, כגון שיזקפנה כנגד חודה ויסמוך בה כרעי המטה, ואיני מ ב י ן ס ט י כ ה זו מה 0 [י] ב ה? ונראה לי לפרש במטה זו שהיא כלי ששוליו עגולים ומשתמשים בו בסעודתם והוא צי וארוך כעין מטה ונוטלין אותו בשפת השלחן למלא מים, ומזומן להם לנטילת ידים שבין מאכל למאכל, וכן מתוך ששוליו עגולים, אין צריך להגביהו אלא להטותו מעט, ום״מ הוא צריך לסמוך בצדדיו שלא יפלו המים לשלחן וסימכין במה שהוא מזומן לשלחגם, וכן נראה לי עיקר. ושמעתי שבלשון ערב לכלי אחד שביניהם כעין זה חמיטה", עכ״ד. מתוך דברי הרב המאירי יוצא שהוא הבין ש״המטה" הנזכרת בברייתא אינה מטה ממש, אלא כלי בצורת מטה, שהשתמשו בו בשעת הסעודה למלוי מים. אמנם בסוף דבריו הוא מעיר על דבר אחד, שעלול הוא לפרוש אור חדש על כל הענין כלו, והוא מה שהוא כותב: "ושמעתי שבלשון ערב לכלי אחד שביניהם כעין זה המיטה". אס באמת יש כלי שקוראים אותו "המיטה" בערבית איני יודע1)* אבל, שיש כלי ״שקוראים אותו כך בעברית — זאת אני יודע, והטלה הזאת נמצאת בדברי חז״ל במשנה בתוספתא ובירושלמי: בט' מעשרות א׳ ז׳ (תוס׳ שם ד,וצ׳ צ״ט 82 שורה 26) אנו שונים: השטן משירד לעוקה; אעפ״י שירד, נוטל מן העקל... ונותן לח מ ט ה2) ולתמחוי, אבל לא יתן לקדרה וללפס וכוי. בענין המטה מפרש הרע״ב: "היא עוגה דקה וכשמוציאין אותה מן התנור רגילים להחליק פניה בשמן". דבריו לקוחים מתוך פירוש הר״ש שמראה על ריש טבול יום (ט״ב): האופה חמיטה על גבי המיטה״ ובו,. — אמנם הרמב״ם פירש: "והמטה ותמחוי שמות למיניהם מן ה כ ל י ם שנותנים בהם מאכל כשהוא חם". "ברברים האלה אנו מוצאים גם בערוך ע׳ חטט1: נוטל מן העקל וכו׳ ונותן ל ח מ י ט ה ולתמחוי פי׳ קערה "ויש מפרשים לחם דק". אם באים אנו לבקר את שני הפירושים האלה הנמצאים בספרי קדמונינו, הרי מוכרחים אנו לומר, שבט׳ טבול־יום א׳ ב׳ הכוונה על עונה דקה הנקראת חמיטה; אבל במשנת מעשרות אי־אפשר שהתנא חשב על איזה מין עוגה, כי באותה משנה הוא מזכיר רק מיני כלים שונים: תמחוי, קדרה, [א]לפס. חוץ מזה גם הלשון: ״ונותן לחמטה״ מכרעת שהנתינה נתינה ממש לתוך החמטה3) — כמו לתמחוי ולקדרה — ולא רק להחליק את פניה. כן יוצא ברוד גם מדברי הירושלמי מעשרות א׳ .1) ידידי הרב הישיש הה׳ ר׳ א״ח עמנואל לעף נתב לי (ד׳ וארא תרפיו) שלא מצא את המלה אצל הרמב״ם. 2) במשנה שבירוש׳ "המיטה". 3) כן הרגיש בבר לנכון רש״י פין.ב״האוצר״ י׳ 97b: ..,."ואין לשון להמיטה עולה יפה, והנכון כפירוש הראשון שבערוך שהוא,קערה ועל שס יכפיפתה, שלא במאכלים אפרם מדבר כי אם בכלים שוניס תמחוי קדרה ואלפס". י־