Jeschurun · 1926-03-01 · Heft 3-4 (März 1926) · p. [Seite]

שנה שביעית ניסן—אייר תרפ״ו חיברת ב. הרב פח־פ׳ ש. קליין. לתקון. כלל נדול בדברי התלמוד: "דברו חכמים בהוה" (משנה שנת וי ר), כלומר: חדל לא המציאו להם ענינים שאינם בעולם, אלא אמרו את הלכותיהם, תקנו את תקנותיהם וגזרו את גזרותיהם כפי מהלך וצרך החיים המההווים יום יום. אם בכל זאת אנו מוצאים לפעמים בדברי חדל דברים שנראים לנו מוזרים וכמעט שאין להבינם, — אז סבת אי־ההבנה תלויה לא בהם, כי אם בנו, מפני שאין אנו מכירים את מסבות ההיים בזמנים ההם, או שיש איזה גורם אחר הצוני המעכב את הבנת הדברים על בוריים; והגורם ההוא יוכל להיות רק אות קטנה, או אפילו קו קטנטן אחד שנכתב בספרינו בטעות ועל ידו כסה כל העדן בעלטה. דבר כזה אני רואה ביצה דף ג׳ ע״ ב (= ד׳ ע״א) בברייתא: "אחד ביצה שנולדה בשבת ואחד ביצה שנולדה בירט אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך כה כרעי המטה״. רש״י פי׳: "לכסות בה את הכלי — פי צלוחית. לסמוך בה — זוקפה כנגד חודה וסומך בה". אמנם אפשר להבין על נקלה שכסו בביצה את פי הצלוחית; אבל מי יאמין לדבר, שאפשר לסמוך בביצה את כרעי המטה, ואפילו אם זוקפים אותה כנגד חודה? נעשה נא תהבולה זו ומיד נראה, איך תשבר הביצה והמטה תפול תחתיה: עד כמה שאני רואה לא הרגישו המפרשים בדבר תכוה זה, עד שבא לידי ספרו של הרב מנחם בר שלטה ה מ א י ר י על מסכת ביצה (נדפס מהדש בנירנברג אצל יי• בולקא, חרפ״ב) ואלה הם דבריו (בדף ה׳ ע״ג למטה):... "כגון לכסות