Jeschurun · 1926-03-01 · Heft 3-4 (März 1926) · p. Seite 22

כ3 בעיא דלא איפשיטא בתלמוד בבלי 22 קא אמרת ושם לא איפשיטא ומ״ם פסק הרמב״ם במו שפסק לפי שטצא כן פשוט בירושלמי מס׳ מעשרות ם׳ בתרא ד.לכ׳ ד• שאמרו עבשו נקוב. מכל הוכחות האלו במר דהרמב״ם מהדק בבלל הזה, דהיכא דמצינן בעיא בנמרא דילן ולא איפשיטא דפמקינן כודרושלמי ולא חשבען זה כפלוגתא ביין הבבלי והירושלמי וסברא נבונה היא דומיא למאי דמצינן במה פעמים בפוסקים לא שבקינן מאי דפשיטא ליה לפלוני ממאי דמססקא ליה לסלוד. אבל הרב יד מלאכי בספרו(כללי הבית אות צ״ד) אחר שהביא דג׳ הוכחות מן הרמב״ם האמורות לעיל כתב שנראה מדברי התוסס׳ יבמות ם׳ הערל (ע׳ ע״א ד״ה הערל בסופו) דלא ס״ל האי בללא. וז״ל התוספות שם אלא שמה חולק הירושלמי על הש״ם שלנו דהתם ם ש י ט א ליה דערלות שלא בזמנה לא הויא ערלות ואכיל בתרומה ובש״ס שלד בעיא היא שם (ע״א) ולא איפשיטא עכ״ל התוספות דשם (דף ע״א) בעי רב חטא בר עוקבא קטן ערל מהו לסוכו בשמן של תרומה ערלות שלא בזמנה מעככא מאכילת תיומה או לא מעבבא? א״ר זירא ת״ש אין לי (לעכב בפסח) אלא מילת זכריו בשעת עשייה ועבדיו בשעת אכילה מנין ליחן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת״ל אז אז לגזרה שוה, בשלמא עבדיו ובו׳ אלא זכריו דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשייה היבי משכחת ליה לאו דאתיליד בין עשייה לאכילה ש״ם ערלות שלא בזמנה הויא ערלות, ודחי רבה (כצ״ל) הב״ע מון שחלצתו חמה, ורב פפא אמי• כנון דכאיב ליה עיניה לינוקא דאיתפח ביני ביני, ורבא אמר כדן שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורין, ועוד אוקימתות שם א״כ לפי האוקימתות בש״ס שלד בעיא דרב חמא בר עוקכא לא איפשיטא, ומ״ם פסק הרמב״ם בם׳ י״א מהלב׳ תרומות סבק את הקטן בשמן תרומה בתוך שבעה, שהדלד בל שבעה איד חשוב ערל, ובן לעדן לעכב באכילת פסח בם׳ מ׳ מהלכי קרבן פסח הלב׳ ט׳ כתב: כשם שמילת בדו ועבדיו מעכבתו מלשחוט הפסח, כך מעכבתו מלאכול. וכיצד יהיה הבן ראוי למילה אחר שחיטת הפסח ולא יהיה ראוי קודם שחיטה כדן שחלצתו חמה ובו׳ וכגון שכאבה עיד ונרפאת אחר שחיטה או שהיה טימטום ונקרע אחר שחיטת הפסח ונמצא זכר עכ״ל וטסתימת לשונו שלא הביא נם כדן שדלר אחר שחיטת הפסח (והייד האוקימתא דאתיליד בין עשייה לאכילה) משמע שגם לעדן עבוב מאכילת פסח ס׳יל לרמב״ם רעילות שלא בזמנה לא הויא ערלות, והייד טעטא דהרמב״ם לפי שמציד מפורש בירושלמי ביבמות ם׳ הערל וז״ל ותני כן כל שבעת ימים מותר להאכילו1) חלבה של תרומה ומותר לסוכו בשמן של תרומה עפ״ל הירושלמי ומוכח דס״ל דערלות שלא בזמנה לא הויא ערלות, ולכן פסק הרמב״ם לעדן תרומה ולעדן עטב מלאכול פסח כירושלמי אע׳ים שבש״ס דילן בעיא דרב חמא לא איפשיטא. בהאי כללא דלעיל. ומדברי התוסס׳ הנ״ל דאמרו דהירושלמי חולק על הש״ס שלד ניאה ליה *) גריך ביאור מאי האי חלבה על תרומה? ונ״ל דהיינו חלב על בהמה עהאבילוה נוחמני תרומה עיין תרומות ם׳ י״א מענה ט׳.