Jeschurun · 1926-03-01 · Heft 3-4 (März 1926) · p. Seite 23

כג בעיא דלא איפשימא בתלמוד בבלי 23 להרביד מלאכי דרצונם לומר דהדרינן ל הכלל המוסכם מפי הרי״ף ומפי שאר הראשונים דהיכא דמחולקים הבכלי והירושלמי פסקינן כהבבלי וא״כ נם בנירן דידן פסקינן כהבבלי וא״כ כעיא דרב חמא נר עוקבא לא איפשימא ואזלינן לחומרא (לעדן תרומה). וא״כ שיטת התוסם׳ מתנגדת לשיטת הרמכ״ם. אבל נאמת במחילת כבוד תורתו של הרב יד מלאכי מדברי התוספות אינו נראה להוכיח שאינם סיבייס כדעת הרמב״ם. שזהו ודאי לא נוכל להכחיש שדעת הירושלמי אינה כדעת הבנלי, דלהירושלמי פשוט דערלות שלא בזמנה אינה מעכבת והבבלי מספקא ליה, ולכן שפיר קאמרי התוססות ד ב ם ב ר א זאת אי פשיטא לן או מספקא לן חולק הירושלמי על הבבלי, אבל מי יימר דהתוספ׳ איירי לעדן לפסוק הלכה ואפשר שהתוספות נמי ס״ל כהרמב״ם דדוקא, היכא דהב׳ תלמודים מחולקים היינו שזה מחיר וזה אוסר, זה מכשיר תה פוסל אז פסקינן הלכתא כהבבלי אבל היכא דלהירושלמי ברירא ליה מילתא ולבבלי מספקא ליה לא נאמר האי כללא וגם התוסס׳ מורו לזה. והוסיף היד מלאכי עוד לומר דגם מדברי הרא״ש נראה דלא סבירא ליה האי כללא דהרמב״ם, ובמחילת כבודו נם משם לא נראה לי ראיה כלל. דבריש מי שמת תנן: מי שטת והדח בדם ובדת, בזמן שהנכסים מרובין הבנים ירשו והבנות יזונו, נכסים מועטין הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים וט׳ וקא מיבעיא ליה בנמרא אלמנתו מהו שתמעט בנכסים ב״ח מהו שימעט בנכסים, אלמנתו ובת איזו מהן קודמת וכו׳ פשוט מיד,א חדא דא״ר אבא א״ר אסי עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל אחיו בנכסים מועטץ וכו׳ אף אלמנה אצל הבת אלמנה דזונת והבת תשאל על הפתחים, אכל הבעיות הראשונות עלו בש״ס דילן בתיקו, והוסיף הרא״ש שם (סוף סי׳ ג׳) והנך כולהו(פי׳ ב״ח מהו שימעט וכן בת אשתו וכן אלמנה מהו שתמעט) לא איפשיטא ולקולא עבדינן ולא ממעטינן דנכסים בחזקת בנים קיימים ולא מפקינן מידיחו אלא בראייה עכ״ל הרא״ש ובסוף הסימן מביא הרא״ש וז״ל ירושלמי הדא דאיתמר והוא שיהא מזון לאלו ולאלו י״ב חדש חוץ מכתובת אשה וחוץ ממזון מנה (צ״ל אלמנה) חוץ ממלוה בעדים וחוץ ממלוה בשטר חוץ מקבורה משמע דפליגי אנמרא די ד ן דסלקו בתיקו עכ״ל הרא״ש, ומתוך דברים אלו רוצה היר מלאכי להביא ראייתו דהרא״ש פסק כתלמודא דידן נגד הירושלמי אם בעיא סלקו בתיקו אף אם בירושלמי נפשטה. ואם אני לעצמי הייתי יכול לומר דאין משם ראיה כמו דאמרינן לעיל בדברי התוספות, דלא רצה הרא״ש לפסוק ה ל׳ כ ה למעשה נגד הירושלמי אלא שרוצה לומר ד ס בר ת הירושלמי אינה עולה כסברת הבבלי אבל לא דפסקינן כדעת הבבלי אלא שמתחלת דבריו שם לא משמע כן דשם אמר והנך כלהו-לא: איפשיטא ולקולא עבדינן ולא ממעטינן דנכסים בחזקת בנים קיימות ולא מפקינן מיגייהו אלא בראייה עכ״ל הרא״ש. אלא דבזה נסתרה ראיית היד מלאכי מדברי הרא״ש דהרי הרמב״ם עצמו ד,לכ׳ אישות פ׳ י״ט ד.לכ' כ' כתב והיו הנכסים.מרובים ויש עליו חוב או שהחנה