Jeschurun · 1926-03-01 · Heft 3-4 (März 1926) · p. Seite 211

Rekonstruktion eines Responsums usw. 211 — ZI. 12: וכל und יחשב und לו zu streichen. — ZI 14: St. זו .1 זה — ZI. 15: St. היה הייב בו .1 יהיה לו. In הדבר הרביעי S 7 3: Z1. 16: St. בשאילה .1 בשאלה. — Z1.17: St. מלגלותו 1. שלא לגלותו. S. 74: ZI. 1: Hinter סוחר ist אחר einschalten. — Z1. 2: Vor בעבין einzufugen יש. — Z1. 3: St. שותפותיהם .1 שותפות. — Z1. 4: אף zu streichen. — St. אין .1 שאין — St. * כת I.לעשות — כי zu streichen. — ZI. 6: בבמה מקומות zu streichen. — ZI.'6: St. ־־־ ורשאין .1 רשאין Hinter ביביהן einzufügen: ורשאין בני העיר להתנות ביניהן. — Z1. 7: Vor הזכירו ist התנו eingefügt'6. — Z1. 8: St. בענין .1 כענץ. — Z1 12: Die Worte דברים bis ZI. 14 ומוכר fehlen in MsH.87. — ZI. 15: St מממונו בין מממון .1 מן ממון שלו ובין מן ממון. — St. לעצמו .1 לאמצע. — Z1. 17: St. לא .1 אל. — Z1. 18: St. שנו לבו .1 שנינו. — Z1. 20: Hinter שיהיו einzufügen מעות. — Z1. 21: St. עומד .1 יושב. S. 75: ZI. 1: Hinter לבדו einzuschieben: ואין לזרים אתו. — Z1. 4: St. נמלת הקיף שהוא במריך .1 לעצמך מן האמצע וכמה (?).— Z1. 6: St. ונשכר .1 שבשכר. — St. 88לדבר זה מפורש .1 דבר מפורש, worauf einzuschieben ist: בתורה ככת׳ בבעל דין ישראל יחשב את שני ממכרו והשיב את העודף ולא בנעל דין ישראל בלבד כתי׳ בן אלא אפילו בבעל דין גוי כבת׳ בפרש הנמכר לנוי וחשב עם קינתו משנת המכרו לו וחייב לבקרם עמו בחשבון הטב שכך שנו חכמי 89 א״ר שמעון מנין 8) Offenbarer Schreibfehler: es kann nur entweder התנו oder הזכירו stehen. 87) Der Kopist wurde durch das an beiden Stellen stehende לוקח ומוכר irregeführt. 8ל Die La. von MsH. lässt diese bei S. Z. völlig unklare Stelle erst verständlich werden. Wie S. Z. sie bietet, muss דבר מפורש als Objekt zu ושנשכר gezogen werden, was nur gekünstelt einen Sinn geben könnte. 89 j Die La. unserer Talmudausgaben (Baba Kama 113 a letzte Zeile) ist eine nicht unwesentlich abweichende: אמר ר׳ שמעון דבר זה דרש ר״ע כשבא מזפירין מנין לגזל בכרי שהוא אסור ת׳ ל אחרי נמכר גאולה תהיה לו שלא ימשכני ויצא יכול יגלום וכר. Ein anderes Responsum, G. H. Nr. 354, da3 nach Harkavy (S. 388) gleichfalls von Saadja stammt, hat noch eine dritte: אמר ר׳ שמעון מנין שגזל הגיי גזל ת״ל אחיי נמכר גאולה תהיה לו יכול מושכו ויוצא ת״ל אחד מאחיו יגאלנו יכול יגלום וכר. Welche die richtige, ist schwer zu entscheiden. Gegen die des Talmuds spricht der ungewöhnliche Ausdruck. Denn שלא ימשכנו ויוצא steht unvermittelt,, und man erwartet eine Einführung durch יכול ימשכנו ויוצא mit anschliessender Begründung aus dem Schriftverse. Von den beiden anderen ist die aus G. H. entnommene die wahrscheinlichere, weil die dortige Begründung אחד מאחיו יגאלבו die Antwort besser stützt, als die aus MsH. Die Verschiedenheit der Wiedergabe in den beiden Responsen lässt die Annähme, dass G. H. Nr. 534 auch von Saadja stammt, wenig einleuchtend erscheinen. In דקדוקי סופרים sind abweichende Lesarten nicht vermerkt.