Jeschurun · 1926-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1926) · p. Seite 4

4 שיטות תלמודיות כי לפי הוראת נדר הרשות כדעת הברייתא בספרא אין מקום לקושיתם, יען כי כל מלאכה אשר בעשיתה נוכל לבא לידי איסור דאורייתא אינה נכנסת בנדר הרשות כלל. U י) החילוק השלישי: בפסחים מ״ז א׳ איתא דמה שלא התירו ביו״ט שחל להיות בע״ש לאפות לחם הפנים לצורך שבת שני' למ״דיצרכי שבת נעשין בירי׳ט, הוא משום דשבות קרובה התירו שבות רחוקה לא התירו. וכן בשבח קי״ד ב׳ לפי דעת רב שישא ביי' דרב אידי מה שלא התירו לתקוע התקיע־ת ביום הכפודים שחל להיות כע״ש להודיע לעם דשרי בקניבת ירק מן המנחה ולמעלה בשנים אחרות, הוא ג״כ מן הטעם הנ״ל. — ונם לחלוק זה אין צורך לגמרי אם גדר הרשות מוגבל לפי דעת הספרא, יא) החילוק הרביעי: בעירובין ק״נ א׳ לענין חתיכת יבלת בקרבן פסח ובדף ק״ד ב׳ לעדן הוצאת שרץ מן המקיש: שבות דמקדש רק ב מ קדש התירו ולא במרינה אע״פ שנעשית לצורך העבידה. ולעדן הוצאת שרץ ככר נשנה בהדיא במתניתין: "מהיכן מוציאין אותו" וכוי. וכבר הערנו כי חתיכת יבלת כיד וטלטול השרץ טפלים בגדר של שבות כאשר נמצא בספרא הני״ל. יב) ואין לתמוה כי דעת החושבים כי כל איסור דרבנן נקרא שבות מביאה בבמה מקומות לירי קושיות וספקות, בראותנו כי בשום אופן לא התירו כל איסורי דרבנן במקדש. נעיין נא בתום׳ עידובין ק״ב ד״ה והעליון כאן וכאן אסור, איך הי׳ קשה להם לפרש הסוניא שם וחשבו פי׳ רש״י דל לדוחק גדול, ולא מצאו תירוץ כי אם זה ששבות נתלה כחזרת ציר העליון לא התירו במקדש, ובהדיא מוסיפין: "וטובא אשכחן דלא התירו במקדש כגון סידור הקנים ונטילתן דאינו דוחה את השבת". וכן במנחות צ״ז אי׳ ד״ה לא סידור הקנים: "ואע׳יג ראין שבות במקדש האי טלטול לאו משום שבות הוא אלא משום דמיחזי כבונה וסותר, כן פי׳ בקונט׳ ולא משמע כן בריש כל הכלים... משמע דליכא אלא איסור בעלמא, ואשכחן נמי שבות דאסרו במקדש כטן ציר העליון שמא יתקע נגד המזבח בם׳ בתרא דעירובין״. — וכבר איתא בירושלמי דעירובין י׳ י״א בשם ר׳ יוסי בי ר׳ בון "לא כל שבות התירו במקדש״. — גם הריטב״א בחידושיו על עירובין דף ק״ב מתעסק בענין זה ובהערות של בעלי התוספות ומבקש למצא איזה חילוקים מדר השבות הניתרת במקדש, ודל "וכן לא התירו בדבר שנראה כמלאכה דאורייתא או שהוא קרוב לבא לידי איסור תורה". ומי לא יבין כי חילוקים כאלו אינם מסכימים עם צורח הכלל הנמצא בכמה מקומות בלי שום חילוק או הגבלה "אין שבות במקדש"? סוף סוף אין תרופה לכל הנ״ל כי אם בדעת הברייתא בספרא, כי "שבות" ר״ל עשיית מלאכה קלה אשר אין במינה איסור מה״ת ונאסית רק בעמר מנוחת שבת וירט לעשותה למנוחה שלמה בלי שום עובדא דחול.