Jeschurun · 1926-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1926) · p. Seite 5

ה פירורים 5 פירורים זעיר שם זעיר שם משלחן גבוה לקטם יהזקאל בנ־־עט. ד. שני השעירים. בריש פ״ו דיומא תגן מת אחר מהם אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני ואם משהגריל מת יביא זוג אהר ויגריל עליהם בהחלה ויאמר אם של שם מת זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו ואם של עזאזל מת זה שעלה עליו הגורל לעזאזל - יתקיים תחתיו והשני ירעה עד ש־סתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה שאין חטאת צבור מתה רבי יהודה אומר תמות ועוד אמר רבי יהודה נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם. ונחלקו שם (ס״ד.) רב ורבי יוחנן אליבא דתנא קמא רב אמר שני שבזוג שני ירעה והשני שבזוג הראשון יקרב שאין בעלי חיים נדחים ורבי יוחנן אמר בעלי חיים נדחים ולפיכך השני שבזוג הראשון ירעה והשני שבזוג השני יקרב. ולא נחלקו אלא בבעלי חיים אבל השחוטין לדברי הכל נדחים דאי לא תימא הכי כי פרכינן (שם ס״ה.) לרבי יוחנן מאי ועוד דקאמר רבי יהודה הא לא הוסיף בלום על דבריו הראשונים הוה ליה לשנויי ד האי ועור אסיפא קאי שאם מת המשתלח ישפך הדם אלא על כרחך בהא אף תנא קמא מודה. ולפי זה משנתנו שאמרה והשני ירעה עד שיסתאב ויסבר בין לרב ובין לרבי יוחנן שמת המשתלח קודם שחיטת חברו דאי לאחר שחיטתו לרבי יוחנן שאמר השני שבזוג ראשון ירעה איך ירעה אחר שנשחט ולרב נמי דסבירא ליה יקרב הני מילי כל זמן שהוא חי שאז אינו נדחה אבל אם כבר נשחט כשמת המשתלח אף תנא קפא מודה שנדחה והשני שבזוג 'השני הוא שיקרב. ועדיין לא שמענו ממשנתנו מה יהיה משפט השעירים ומעשיהם אם מת המשתלח אחר שחיטת חברו כלומר עד מתי זקוק השעיר לעזאזל להיות חי. ובברייתא יש מה מחלוקת תנא־ם דתניא (שם דף מ' רע״ב) יעמד חי לפני ה׳ לכפר עליו עד מתי יהיה זקוק לעמוד חי עד שעת מתן דמו של חברו דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר עד שעת נידוי דברים ואמרינן עלה במאי קמפלגי כדתניא לכפר בכפרת דמים הכתוב מדבר וכן הוא אומר וכלה מכפר את הקדש מה להלן בכפרת דמים אף כאן בכפרת דמים דברי רבי יהורה רבי שמעון אומר לכפר עליו בכפרת דברים הכתוב מדבר. ופלוגתייהו במשמעה של מלת עליו רבי שמעון אית ליה עליו ממש כלומד לכפר על ראש השעיר דהיינו וידוי דברים ורבי יהודה אית ליה אין עליך אלא אצלו כמו לא תזבח על חמץ כלומר לכפר במתן דמים בשעה שהמשתלח עומד חי. ולדברי שניהם אם מת אחר הוידוי אין בכך כלום ואין צריך להביא אחר במקומו וכן כתב רש״י ז״ל בהדיא (שם ס״ה. בד״ה אלא מת המשתלח) דשילוח לא מעכב לדברי הכל דכי כתיב חוקה אדברים שהכהן עושה בבגדי לבן כתיב ולא על דברים הנעשים על ידי איש עתי.