Jeschurun · 1926-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1926) · p. Seite 6

6 פירורים ו אבל רמב״ם ז״ל השמיט כל זה מחבורו הגדול ולא פסק לא כרבי יהודה ולא כרבי שמעון וזה לשונו שם (הלכות יום הכפורים פ״ה הט״ו) מת אחד מהם אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני ואם משהגריל מת יביא שנים ו־גייל עליהם בתחלה. הנך רואה שלא הביא אלא לשון המשנה כצורתה. וגם הוא לא מיירי אלא שמת המשתלח קורם שחיטת חברו שהיי בסוף הלכה זו כתב והשני מן השנים שהגריל עליהם בסוף ירעה עד שימול בו מום וימבר ויפלו דמיו לנדבה שאין חטאת צבור מתה. והיינו דווקא אם מת המשתלח קודם שחיטת חברו אבל אם מת אחרי כן דם חברו ישפך והשני שבזוג השני לא ירעה אלא יקרב כמו שביררנו למעלה. ורבנו דל לא השמיענו כזאת ואנחנו לא נדע מה נעשה אם מת המשתלח בשעת מתן דמים ווידוי או בדרך הלוכו לצוק וגם נושאי כליו לא גילו לנו מה זה ועל מה זה העלים ממנו הברייתא שהזכרנו ולא הניד לנו עד מתי זקוק השעיר להיות חי. מיהו הא וראי פשיטא אם מת קודם שנגמרו כל המתנות שבפנים שמביאין ווג אחר ויחזור ויגריל ככתחלה ויזה אחת למעלה ושבע למטה מדם השני ודם הראשון ישפך. וכן אם מת בשעת המתנות שבהיכל יביא דם אחר ויחזור ויתן המתנות שבהיכל מתחלתן ודם הראשון ישפך ואין צריך לחזור ולהזות בפנים. וכן אם מת קידם שננמיו כל המתנות על מזבח הזהב אינו חוזר ומזה בפנים ובהיכל שכולן כפרה בפני עצמן אבל מביא זוג אחר וחוזר ומגדיל והשעיר אשר יעלה עליו הגורל לשם יזה מדמו על המזבח ודם הראשון ישפך כמו שאמי רבי יהודה בפירוש במשנתנו מת המשתלח ישפך הרם ובהא אף תנא קמא מודה כמו שהוכחנו. כי קא מיבעיא לן אם מת המשתלח אחר שנגמרו כל המתנות כולן אי הלכה כרבי'הורה ולא איכפת לן או הלכה כיני שמעון שזקוק לחיות עד אחר הוידוי ואפלו מת אחר שיצא מחימת העזרה דילמא לית הלכתא לא כמר ולא כמר אכל זקוק להיות חי עד שעת דחייתו לצוק ואם מת קודם לכן אע״ם שאין צריך לחזור ולהזות לא בפנים ולא בהיכל ולא על מזבח הזהב מכל מקום צריך לחזור ולהגדיל על שני שעירים כדי לשלח זה שיעלה עליו הגורל לעזאזל המדברה והשני שיקכענו הגורל לשם ירעה עד שיסתאב וימכר. ומדברי רבא בשמעתן (יומא ס״ד ריש ע״א) ניאה לכאורה שדחיית השעיר לצוה מעכבת דחשיב ליה מחוסר זמן אם נשחטה אמו ביום הכפורים אפלו אחר הגרלה ופרכינן וכי האי נוונא מי אשיר לא תשחטו אמר רחמנא והא לאו שחיטת היא ומשנינן הא אמרי במערבא דחייתו לצוק זו היא שחיטתו ואי אמרת אין שילוחו לעזאזל מעכב בשלמא אם נשחטה אמו קודם הגילה איכא למיחוש שמא יקבענו הגורל לשם ויהא אסור להקריבו משום אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד אבל אם נשחטה אחר הגרלה א פלו קודם מתן דמים למאי ניחוש לה שאינו רשאי לדחותו לצוק שדחייתו זו היא שחיטתו הא אמרת אין דחייתו מעכבת. מיהו יש לדחות דאע״ג שאינה מעכבת מצוה מיהא איכא וכיון שמשעה שנשחטה אמו אי אפשר לקיים בו מצוד. זו מקרי שפיר מחוסר זמן. תדע שהרי רבא גופא מייתי שם