Jeschurun · 1926-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1926) · p. Seite 7

ז פירורים T (ע״א.) ברייתא זו עד מתי יהא זקוק לעמוד חי עד שעת כפרד, ואימתי שעת כפרה בשעת מתן דמים ותו לא..אכן גם משם אין ראיה ברורה להיפך שאין דחייתו מעכבת דעד כאן לא קאמר רבא התם אלא שמיד אחר הוידוי מוסרין השעיר למשלחו ואין ממתינין עד אחר הקטרת אמורי חטאת ושעת מתן דמים דקאמר לאו דווקא אלא דישא דברייתא נקט ולא חש להאריך כי איך יעלה על הדעת שמוליכין אותו לצוק קודם וידוי והלא מקרא מפורש הוא והתודה עליו את כל עונת בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ונתן אתם על ראש השעיר ושלח ביד איש עתי המדברה. ועדיין לא שמענו מפי רבא אם מת השעיר אחר הוידוי מה דינו אם צריך להביא אחר במקומו או לא כי מה שהוסיף על לשק הברייתא תיבות ותו לא לא קאי אלא על עמידתו לפני ה׳ ולעולם אימא לך אף אחר כפרה זקוק הוא להיות חי עד שעת דחייתו לצוק. סוף סוף אין מדברי רבא הכרע לא לחך גיסא ולא לאידך גיסא ועדיין שאלתנו תלויה ועומדת. אמנם רמב״ם ז״ל שלא שם לבו לדברי הברייתא שתיקתו יפה לנו כדבורו דלית הלכתא לא כרבי יהודה ולא כרבי שמעון ולולי יראתי פן אתלה בוקא סריקא באשלא רברבא הייתי אומר טעמו של רבנו מדאמרינן התם (דף מ׳ סוף ע״א) ואזדו לטעמייהו ופירש רש״י ז״ל אפלוגתא דלא התודה קאי־ כלומר רבי יהודה סכר לא התודה כשר ורבי שמעון סבר לא התודה פסול ולהלן כתב רש״י(מעבר לדף) ואני שמעתי בהגרלה מעכבא ולא מעכבא [פליגי] ואי אפשר להעמידה. אבל התוספות טרחו ליישב פירוש זה דקאי אהגרלה ורבי יהודה האומר עד שעת מתן דמו של חברו ובכפית דמים הכתוב מדבר לטעמיה אזיל דאית ליה הגרלה מעכבת ורבי שמעון האומר עד שעת וידוי דברים ובכפרת דברים הכתוב מדבר אזיל לטעמיה דאית ליה אין הגרלה מעכבת וכן פירש רבנו חננאל ז״ל. ואע״ם שפירוש זה דחוק קצת יש לו יסוד חזק בל ימוט בנוסח כל הספרים בעוד שפירוש הקונטרס אע״פ שמתקבל יותר אל הלב מתנגד הוא לנוסח המקובל ואינו מתקיים אלא אם נשנה הסוגיא ונהפך הסדר. ורבנו ז״ל שלא ראה פירוש רש״י ומסתמא הלך בעקבות רבנו חננאל ז״ל אף הוא לטעמיה אזיל שפסק (שם פ״ג ד,"ג) הגרלה מעכבת דלא כרבי שמעון ופסק נם כן(שם פ״ב הי ו) זה שנאמר בתורה וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד. כל קהל ישראל מפי השמועה למדו שזה וידוי דברים דלא כרבי יהודה ולפיכך השמיט ברייתא זו לגמרי מחבורו ולא הביא אלא לשון המשנה שממנה אתה למד שזקוק המשתלח להיות חי על בל פנים עד שעת שחיטת חברו. ואילם אע״פ שרבנו לא האיר לנו הדרך נלך בה אם מת המשתלח אחר שחיטת חברו לא נגשש באפלה אם להקל נתכוון כלומר שאין צריך להביא זוג אחר ולחזור ולהגדיל אפלו מת קודם מחן דמים או להחמיר נתכוון כלומר שזקוק המשתלח להיות הי עד שעת דחייתו לצוק בי באמת הדרך הראשק גדור בעדנו מדברי רבי יהודה במשנתנו מת המשתלח ישפך הדם שגם תנא קמא מודה בזה כמו שהקדמנו בתחלת דברינו. ואע׳יג שגם הלבה זו לא מצאנו מפורשת בדברי רבנו מכל מקום אין שום