Jeschurun · 1926-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1926) · p. Seite 11

יא הערות בדבר פנוי עצמות מתים 11 ־בו דבר נעשה גנגלין ואין הרקב מת מטמא, אבל עדים דין מת יש לו, שהרי ביקב עצמו אין השתנות, משדה התפוסה נאסרת, אף שאין הרקב מטמא. נמצא, שהרקב ־יש בו דין דנקרא מת ויש בו דין טומאה, והנה מת שחסר הטעם, דהחסרון הוא במת, שאיננו שלם, ורקב שלו אין לו טומאה דדין הוא ברקב אם בא ממת אז נקיא הרקב מת, וסתם מת — הוא שלם. והרי חזינן, דלאניו בזמן שהוא חסר — אין מטמא, הרי דחסיון אבר שימות בו — הוא חסרון בהמת, א״כ אמרינן, דמת שאינו שלם הרקב שלו אין לו דין רקב אבל הרוג — הא מטמא לו, הרי שהוא נקרא מת והוא בכלל מת שנאמר: ״יטמא לד, א״ב אטרינן דמה שהרוג אין לו רקב — דין היא בטומאת הרקב שלו אבל לא בשם מת, שחל על הרקב, שהרי הרוג נקרא מת ■שלם. א״ב אמרינן שהלכה, שהרקב הבא מהרוג אין מטמא — הוא דין רק בטומאת הרקב, אבל לא בשם מת שחל על הרקב, שהרי הוא ממת ישלם, דמטמא לאביו, ומשו״ה יש לי דיו תכיסה• * ־ משה מרדכי עפשטיין אב״ד דפלאבודקע ור׳ים דמתיבתא רבחא כנסת ישראל ב ... אולם לאות כי ערבים וחביבים עלי דברי דודים ומאשר אין ביה״ט בלא ־חדוש אמרתי אעלה בזה הערה אחת ואפתח במה שמצא מעכ״ת יסור וטעם חדש לאיסור פינוי עצמות מתים באו״ז, שהוא משום צער המת, שזה, לפי דעתו, לא כדברי הכלבו משום חרדת הדין. ואני שמעתי ולא אבין: למה עלינו לחלק את השוין? ולדעתי דברי האו״ז והכלבו עלים בקנה אחד, שהאו״ז כתב שיש צער למת ■בפינוי עצמותיו וטלטולו טמקים למקום, ואיזה הוא הצער? — ע״ז ביאר לנו הכלט שהוא מפני חרדת הדין: ע״י הטלטול וההולכה ממקום למקום קסבור הוא שהוא נתבע לרין לפני בי״ד של מעלה ויש לו מזה צער. ודברים אחדים המה להאי״ז ולהבלכו, ומה שכסה זה — גלה זה, אלא שהאו״ז הוסיף עוד טעם בזיון המת, כטעם הרדב״ז1). ובזה יש לנו ליישב בנקל חקושיא שהרעישו האחרונים בעובדא דבני ברק בנ״ב קנ״ה — מדוע לא אמר ר״ע הטעם מפני חרדת הדין, שאחרי הכרכורים שכרכרו בזה לא מצאו רביתינו האחרונים דל פתרון נבון לקושיא זו. ולפי׳יד, שטעם צער המת הוא מפני הררת הדין — יש לנו לומר, דעובדא זו של בני ברק באה לפני ר״ע עוד קודם המעשה עם ההרוג, שהוליכו ר״ע ובא והרצה לפני חכמים ואמרו לו שהוא כשופך דמים, וא״כ מקורם היה ס׳יל לר״ע שאין צער למת מהטלטול והולכה ולא היה ס״ל טעם חרדת הדין, א״ב ר״ע לטעמו דלא ס״ל כלל טעם חרדת הדין וע״ב לא אמר רק מפני איסור ניוול המת, ואנן דס׳יל מעם של חרדת הדין — 1) לענ״ד א״א להעמיס כונה זו כדברי האו״ז. ובלא״ה כבר הוכחתי באות י׳ דהאו״ז ־לא פ״ל סעס דתרדה יעדש. י. י. וו.