Jeschurun
- Journal
- Jeschurun
- Volume
- 13 (1926)
- Issue
- Heft 1-2 (Januar 1926)
- Date
- 1926-01-01
- Page
- Seite 12 (sequence 12)
- Language
- German
- Belongs to
- additional
- OCR quality
- 64% known words query
- IRI
…/2292929-2293042--08157-2301431- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
12 הערות כדבר פנוי עצמות מתים יב כדעת חכמים הוא, שאמרו לו שהוא כשופך דמים. ואפשר, שגם ר״ע, כששמע קבל מהם סברתם, כמו שנראה מריהטת דבריו. פירושו ב״נמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו״ — שאינו של בני המשפחה — מצא חן כעיני מאד וקרוב הוא לאמת, ובזה מתישכת קושית הקצוה״ח סי־ קי״ז, דהא הקבר נאסר בהנאה ומפקיע הוא משעבוד וקנין המוכר, ולפי דברי כת״ר אין. מקום לקושיא זו כמובן. ובעיקר השאלה, בעובדא דמדינת שלזיא שצדר כתייר להתיר לפנות את העצמות למקום שבו נרים הבנים, משום שכבוד למת, שיהא קבור עם שאר קרוביו ובני משפחתו — מי לידנו יתקע שהבנים שהם בחיים יקברו לאחר מותם בכי״ק. אחד עם אמם, ואולי הבנים בעודם בחיים יגולנלו למקום אחר וימצאו קברם בעיר אחרת, ונמצא הטלטול של אמם לבטלה. וע״כ, לרעתי, אין ראוי להזיזה ממקומה וזבות הרבים הנקברים שמה תעמוד גם לה, שהרשות המקומית לא תתן עיניה בביה״ק. וינוחו בשלום על משכנותם עד יעמדו לגורלם לקץ הימים1) .. . חגיך העגאך אייגעש דוו י ד נא ג ... בדף ד' בהגהה הוכיח כ״ת, דקבר אבותיו נקרא "מקומו" מהא דסנהדרין מ״ו. ולענ״ד אין הנדון דומה. הגע בעצמך: הא עכ״ם סתם כל פנוי עצמות לקברות אבותיו איני אלא רשות דאטו חובה לפנות, אפילו לשל אביתיו? ואלו התם בסנהדרין ט״ו חובה גמי איכא, כדמשמע מדברי הברייתא, והיינו, משום דהתם מלחא דאין קוביין צדיק אצל רשע, אתאינן עלה, דשני בתי קביות היו שם א׳ לנסקלין וכוי וכו׳ משום דאין קוברין צדיק אצל רשע, ומכיון שאחר שנתעכל הבשר בקבר נתכפר (כדמי שם בסוגיא) וחזי לצדקו, שוב אין זה "מקומו", דאינו מן הדין שישאר שם קבור יחד עם אלה הרשעים הבאים אחריו בטרם שנתכפרו, וע״ב מוציאין אותו בתורת חובה ומחזירין "למקומו" הראוי לו משפקעה רשעתו, אחת היא אם לקברות: אבותיו או לקבר כולל (ורש״י דיל רק סתמא דמילתא קאמר) — עכ״ס אין ללמד מזה לסתם בנ׳יא, דקבי אבותיו נקיא ״מקומו״ — וקצרתי2). «) רואה אני שהגאון שליט״א לא ראת דברי בפרק ג׳ אות יי׳ג שאני בעצמי העירותי- ע״ז אלא שבכ״ז הראיתי פנים להיתר, לפי שטח לה לאם שבג" ישתטהו על קברה יעו״ש. י. י. 1ו. 2) פשוטו של לשון "וקוברין אותן במקומן" אינו סובל פירוש זה. ובלא״ה א״א לומר כן, דהרי לפי מסקנת הגם׳ בדך מ״ז: הוי כפרה מבי חזו צערא דקברא פורתא וא״ב איך אפשר לקבור נסקלים חדשים אצל נסקלים קבורים והא הללו כבר נתכפרו גם קורם עכול־ בשרם ואיך קוברים רשע אצל צדיק? ועוד קשה איך קוברים רשע אצל רשע שנקבר, ותא זה שנקבר כבר חזר לצדקו ע״י קבורתו. ובע״ב צריכים לומר דהדין שאין קוברים רשע אצל צדיק הוא רק במי שהי׳ צדיק בחייו אבל לא במי שנעשה צדיק לאחר מיתתו ע״י קבורתו■ באדמה. והשתא דאתית להכי נסתר פירושו של הגאון שליטא ודו״ק. י. י. וו..